תשובתו של הבורא לשאלתו של אברהם כיצד ידע בוודאות שיירש את הארץ, אינה מסתכמת בהבטחה מילולית בלבד, אלא בציווי על מעשה פיזי טעון משמעות. לקיחת הבהמות וביתורן משמשת בשני רבדים עיקריים: במישור הגלוי, מדובר בדרך העתיקה והמקובלת לכרות ברית חזקה ובלתי הדירה, שבה הצדדים עוברים בין בתרי הבהמות [ספורנו, רד"ק, שד"ל, בכור שור, חזקוני, חומש קה"ת]. במישור הרוחני, הבהמות רומזות לקרבנות שעתידים בני ישראל להקריב בבית המקדש. ה' מגלה לאברהם שזכות עבודת הקרבנות היא שתגן על ישראל, תכפר על עוונותיהם ותבטיח את אחיזתם בארץ גם מול איומי גלות וייסורים [רמב"ן, העמק דבר, רש"י, מזרחי, תורה תמימה, חזקוני, פני דוד]. המילה לִי מדגישה שהקרבנות הללו יוקדשו אך ורק לשמו המיוחד של ה', מתוך כוונה טהורה, בניגוד למנהגי אומות העולם [רבנו בחיי, העמק דבר].
סביב פירוש המילים מְשֻׁלֶּשֶׁת וכן מְשֻׁלָּשׁ קיימת מחלוקת ענפה בין הפרשנים, המתחלקת לשלוש גישות מרכזיות:
הגישה הראשונה גורסת כי הכוונה היא למספר הבהמות, כלומר יש לקחת שלושה עגלים, שלוש עזים ושלושה אילים [רש"י, הכתב והקבלה, רש"ר הירש, גור אריה]. מספר זה מכוון כנגד סוגים ספציפיים של קרבנות ציבור ויחיד שעתידים להקריב, כגון פר יום הכיפורים, פר העלם דבר ועגלה ערופה, וכן סוגי השעירים והאילים השונים המכפרים על העם [רש"י, מזרחי, ברכת אשר, משכיל לדוד].
הגישה השנייה מסבירה שהכוונה לגיל הבהמות, כלומר בהמות בנות שלוש שנים, משום שבגיל זה הבהמה מגיעה לשיא שלמותה וכוחה וראויה ביותר לשמש כקרבן [אבן עזרא, רלב"ג, ביאור יש"ר, חזקוני]. עם זאת, יש שדחו פירוש זה בטענה שבהמה בת שלוש כבר אינה יכולה להיקרא עגלה אלא פרה [רמב"ן, רד"ק, נתינה לגר].
הגישה השלישית מפרשת את המילה כתואר לאיכות הבהמה, כלומר בהמה מובחרת, בריאה ושמנה, או ולד שלישי לבטן שנחשב למשובח מכולם, בדומה לביטוי החוט המשולש המבטא חוזק ועוצמה [שד"ל, הטור הארוך, בכור שור, אם למקרא, מחוקקי יהודה].
מעבר למשמעות הקרבנות, סוגי הבהמות טומנים בחובם רמזים היסטוריים ורעיוניים עמוקים. הגישה המרכזית בקרב חלק מהפרשנים היא שהבהמות רומזות לשלוש הגלויות והמלכויות שעתידות לשעבד את ישראל: מצרים, בבל ופרס, ויוון ורומי [רד"ק, רש"ר הירש]. מנגד, יש המסבירים כי הבהמות מסמלות את שלושת האבות, שזכותם תעמוד לישראל לרשת את הארץ לאחר מיתתם: העגלה כנגד אברהם שרץ אל הבקר, העז כנגד יעקב שהתלבש בעורות גדיי עזים, והאיל כנגד יצחק שהוקרב תמורתו איל [כלי יקר]. ברובד הנפשי, הבהמות מייצגות את הכוחות החומריים והיצרים של האדם, כגון כוח הדמיון, התאווה והכעס, שאותם יש לבתר ולהכניע למען עבודת ה' [מלבי"ם].
הציווי נחתם בעופות, וְתֹר וְגוֹזָל. התור הוא עוף בוגר, והגוזל הוא בן יונה קטן, ואלו הם העופות היחידים הכשרים להקרבה על המזבח [אבן עזרא, רד"ק, שד"ל, ביאור יש"ר, רש"י]. בניגוד לבהמות המייצגות אומות שונות או כוחות חומריים, העופות מסמלים את עם ישראל. כשם שהיונה נאמנה לבן זוגה ואינה עוף דורס, כך ישראל שומרים על אמונתם לה' ואינם פונים לאלוהים אחרים, גם כשהם נרדפים ונרמסים בגלות [רד"ק]. העופות, שיוותרו שלמים ולא יבותרו בברית זו, מסמלים את הנשמה הטהורה ואת נצחיותו של עם ישראל, שישרוד את כל הגלויות והייסורים ויזכה להיכנס לארץ המובטחת חי וקיים [כלי יקר, מלבי"ם, תורה תמימה, רש"ר הירש].