ההבטחה האלוהית לאברהם על ירושת הארץ מלווה בהשהיה ארוכה, החושפת כיצד הנהגת ה׳ בעולם משלבת בין גורלם של ישראל לבין המאזן המוסרי של אומות העולם. ה׳ מודיע לאברהם כי התגשמות ההבטחה תידחה, משום שישנם חשבונות היסטוריים ומוסריים נוספים שצריכים להבשיל [ביאור שטיינזלץ].
בביאור המילים וְדוֹר רְבִיעִי, נחלקו המפרשים למי הכוונה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לדור רביעי של בני ישראל הגולים. לפי גישה זו, המילה "דור" מבטאת את משך הזמן שאדם דר וחי במקום מסוים [אבן עזרא]. החשבון מתחיל מראשוני היורדים למצרים לאחר תחילת השעבוד, כגון יהודה, דרך בנו פרץ, נכדו חצרון, ועד לנינו כלב שחזר ונכנס לארץ [רש"י, חזקוני]. לחלופין, המניין מתחיל מקהת שירד למצרים, בנו עמרם, נכדיו משה ואהרן, והדור הרביעי הם בניהם ששבו לארץ [אבן עזרא, רלב"ג].
מנגד, פרשנים אחרים סבורים כי הדור הרביעי מתייחס דווקא לאמורי יושב הארץ. לפי תפיסה זו, מידת הרחמים של ה׳ מעניקה לאומה חוטאת ארכה של ארבעה דורות כדי לחזור בתשובה, בבחינת "פוקד עון אבות על רבעים", ורק בסוף תקופה זו, אם לא שבו מדרכם הרעה, הם נענשים ומאבדים את ארצם [רמב"ן, רשב"ם, פענח רזא].
ההבטחה מציינת כי בני ישראל יָשׁוּבוּ הֵנָּה. הבחירה בפועל "ישובו" מעוררת שאלה, שהרי הדור שייכנס לארץ מעולם לא היה בה. ההסבר לכך הוא שהאבות, שהם השורש והכלל של האומה, חיו בארץ כנען, ולכן חזרת בניהם נחשבת כשיבה הביתה אל נחלת אבותיהם [רבנו בחיי, מלבי"ם]. במובן הרוחני, ארץ ישראל היא "שער השמים" המכוון כנגד בית המקדש של מעלה, והשיבה אליה היא חזרה של הנשמה אל שורשה [רבנו בחיי].
הסיבה המרכזית לעיכוב מוסברת במילים כִּי לֹא־שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי. ה׳ אינו מעניש אומה ואינו מגרש אותה מארצה עד ש"תתמלא סאתה" ומעשיה הרעים יצטברו לכדי חיוב כליה [רש"י, ביאור שטיינזלץ, הדר זקנים]. המילה "עוון" כאן מתפרשת לא רק כחטא עצמו, אלא כעונש על החטא, שכן העונש האמיתי נולד מתוך החטא עצמו כתוצאה טבעית שלו [רד"ק, רלב"ג, אם למקרא].
מבט עמוק על מאזן הכוחות המוסרי חושף כי כל עוד האמורי לא הגיע לרשע מוחלט, נותרה בידו מעט זכות שהגנה עליו. אילו בני ישראל היו במדרגה של "צדיקים גמורים", הם היו יכולים לדחות את האמורי מיד עם יציאתם ממצרים ולהיכנס לארץ מוקדם יותר. אולם, בעקבות חטא המרגלים, איבדו ישראל את מעלת הצדיק הגמור ביחס לאמורי. לכן, הם נאלצו להמתין במדבר עד שהדור כולו יתחלף, ובמקביל, עד שעוונו של האמורי יושלם לחלוטין ולא תישאר לו שום זכות שתגן עליו מפני האבדון [אור החיים].
הכתוב מייחס את החטא להָאֱמֹרִי, אף על פי שהארץ יושבה על ידי שבעה עממים שונים. הפרשנים מסכימים כי האמורי נבחר לייצג את כלל יושבי הארץ משום שהיה העם החזק, התקיף והגבוה שבהם, והניצחון עליו היווה את האתגר המרכזי בכיבוש הארץ [רמב"ן, אבן עזרא, רד"ק, שד"ל]. בנוסף, לאמורי הייתה זכות היסטורית מיוחדת שבגינה ה׳ נתן להם ארכה: אברהם התגורר באלוני ממרא האמורי, והם היו בעלי בריתו. בשל זכות זו, נדרש זמן רב יותר עד שעוונם יושלם ויאפשר את כיבושם [חזקוני, קונטרס חיבה יתירה].