בתוך מעמד ברית בין הבתרים, לאחר שהתבשר על העתיד הקשה של שעבוד בניו בארץ נוכריה, מקבל אברהם הבטחה אישית ומנחמת מאת ה' הנוגעת לאחרית ימיו.
ההבטחה כי וְאַתָּה תָּבֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם מנגידה את גורלו האישי של אברהם לגורל צאצאיו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאברהם מובטח שלא יחווה את צרות הגלות והשעבוד בחייו. עם זאת, מתעוררת מחלוקת לגבי היקף ההבטחה. יש המפרשים כי אברהם לא יראה כלל את קיום הגזירה [רש"י, שטיינזלץ]. מנגד, יש המקשים על כך, שהרי אברהם עצמו חי כגר בארץ פלשתים, ולכן מפרשים שההבטחה היא שלא יסבול מעונש, מעינוי או משעבוד, אף על פי שנגזרה עליו גזרת גרות [רמב"ן, טור הארוך]. פרשנים אחרים מיישבים מחלוקת זו ומסבירים שאמנם אברהם היה גר, אך גרותו לא הייתה מלווה בשפלות ובדיכוי, אלא הוא חי כנשיא מכובד וחשוב [גור אריה, מלבי"ם, מזרחי]. דעה ייחודית מציעה כי ההבטחה נועדה להרגיע את אברהם, שחשש כי הנסים והרכוש הגדול שיקבלו בניו בצאתם ממצרים ינוכו משכרו הרוחני לעתיד לבוא; על כך הובטח לו ששכרו יישאר שלם [אור החיים].
הביטוי תָּבֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ מהווה כינוי מקובל למיתה כדרך כל הארץ [אבן עזרא, רד"ק]. אולם, הפרשנים מדייקים כי ביטוי זה טומן בחובו עדות קדומה לאמונה בהישארות הנפש. שהרי מבחינה פיזית, אברהם לא נקבר עם אבותיו שנותרו בחרן, אלא במערת המכפלה; מכאן שהביטוי מתייחס לנפש הנאספת אל העולם הבא [מלבי"ם, ביאור יש"ר, מחוקקי יהודה].
קביעה זו מעוררת קושי: כיצד ייתכן שאברהם הצדיק ייאסף אל אבותיו, והרי תרח אביו היה עובד עבודה זרה? כדי ליישב זאת, הפרשנים מסכימים כי פסוק זה מלמד שתרח עשה תשובה בסוף ימיו [רש"י, רד"ק, צאינה וראינה]. עולה השאלה מדוע נכתב אֲבֹתֶיךָ בלשון רבים ולא 'אביך'. יש המסבירים כי תשובתו של תרח זיכתה למפרע גם את אביו שלו [נחל קדומים, פרדס יוסף]. גישה אחרת גורסת כי הכוונה אינה לאבותיו הישירים, אלא לאבות האנושות הצדיקים כדוגמת אדם, שת, נח ושם [מלבי"ם, משכיל לדוד], ויש המציינים במפורש את אדם וחוה הקבורים במערת המכפלה שאליה יצטרף אברהם [אברבנאל]. פירוש לשוני שונה לחלוטין מציע כי המילה אינה נגזרת מהמילה 'אב', אלא מהשורש א.ב.ה שמשמעותו רצון ושאיפה, כלומר שאברהם יבוא אל הנועם העליון והנצחי שאליו השתוקקה נפשו [הכתב והקבלה].
ההבטחה כי תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה מתייחסת לשלוות חייו בעולם הזה ולמשפחתו. משמעותה היא שאברהם יזכה לראות בנים ובני בנים [רד"ק], וימות בשמחה מתוך שלמות הדעת וללא דאגות, בשונה מיצחק ויעקב שחוו צער באחרית ימיהם [העמק דבר]. בתוך מילים אלו מקופלת נבואה טובה על משפחתו: ישמעאל בנו יעשה תשובה עוד בחייו, ועשיו נכדו לא יצא לתרבות רעה בעודו בחיים [רש"י, אור החיים]. כדי לקיים הבטחה זו במלואה, אברהם נפטר חמש שנים לפני הזמן שנקצב לו, בדיוק ביום שבו עשיו מרד וביצע רצח, כדי שעיניו לא יראו ברע [מזרחי, שפתי חכמים].
לבסוף, מתוך המילה בְּשָׁלוֹם למדו חז"ל הדרכה לדורות: כאשר נפרדים מן המת יש לומר לו "לך בשלום", בניגוד לאדם חי שלו אומרים "לך לשלום". הסיבה לכך היא שהאדם החי עדיין צריך להוסיף ולקנות שלמות, ולכן מברכים אותו לקראת השלום העתידי, ואילו המת כבר הגיע אל מנוחתו, השתחרר מן העונשים, וזכה לשלמות הראויה לו [תורה תמימה].