פסוק זה ממשיך את הדו-שיח בין ה' לאברהם, שבו אברהם מביע את כאבו העמוק על היותו חשוך ילדים. הכתוב פותח בכפילות, וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אף על פי שאברהם כבר דיבר בפסוק הקודם. הפרשנים מסבירים כפילות זו במספר דרכים: יש שרואים בכך הפסקה טבעית בדיבור שלאחריה אברהם חזר ופירש את שיחתו, משום שה' לא ענה לו מיד [העמק דבר, חזקוני, גור אריה]. אחרים מפרשים שהכפילות באה ללמד שבעוד אברהם מדבר, דבר ה' נגלה אליו לפתע וקטע את דבריו [ביאור יש"ר], ויש המציעים שהאמירה הראשונה נאמרה במחזה נבואי בלילה, ואילו השנייה נאמרה בהקיץ [קונטרס חיבה יתירה].
אברהם פונה לה' ואומר הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע. המילה הֵן מתפרשת כלשון של תשובה וטענה [גור אריה], או כקריאה לה' להתבונן במצבו [רש"ר הירש]. עולה כאן שאלה מהותית: כיצד אברהם מתלונן על היעדר זרע, והרי ה' כבר הבטיח לו בעבר שזרעו יהיה "כעפר הארץ"? הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאברהם חלילה לא פקפק בהבטחת ה', אלא חשש שמא חטא מאז ההבטחה, ובעקבות זאת עונשו יהיה שההבטחה תתבטל [רד"ק, ריב"א, ברטנורא]. אפשרות נוספת היא שאברהם סבר שההבטחה ל"זרע" לא כוונה לבן ביולוגי, אלא לבן משפחה או לאדם הגדל בביתו ונחשב כזרעו [רד"ק].
גישה שונה בתכלית גורסת שאברהם כלל לא התלונן. לפי פירוש זה, המילה הֵן משמעותה הסכמה וקבלה באהבה. אברהם חשש שהבטחת ה' לזרע "כעפר הארץ" רומזת לילדים פחותים ורשעים, ולכן אמר לה' שהוא מקבל בשמחה וברצון את גזירת הערירות, שכן עדיף לו למות ללא זרע מאשר להעמיד בנים שיכעיסו את ה' [אור החיים, הכתב והקבלה, שפתי כהן, נחלת יעקב].
מתוך תחושה זו, אברהם מוסיף: וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי. רוב מוחלט של הפרשנים מזהים את בֶן בֵּיתִי כאליעזר, משרתו הנאמן של אברהם, אם כי יש מי שסבור שהכוונה היא ללוט בן אחיו [קונטרס חיבה יתירה]. טענתו של אברהם מתפצלת לשני מישורים, חומרי ורוחני. במישור המעשי, אברהם טוען שכל השכר והעושר שה' מעניק לו חסרי משמעות אם אין לו בן שיירש אותו [רש"י, מזרחי, שטיינזלץ]. יתרה מכך, אברהם חושש שגם אם ייוולד לו בן לעת זקנה, אברהם ימות בעוד הילד קטן ורך. במצב כזה, העבד הממונה על הבית ישתלט על הנכסים בכוח, והבן החוקי יישאר חסר כול [ספורנו, מלבי"ם, פענח רזא, הדר זקנים].
במישור הרוחני, ירושה זו אינה עוסקת רק בממון, אלא בהעברת המורשת. אברהם, שכל חייו הוקדשו להשפעה ולחינוך אחרים, מצר על כך שאין לו המשכיות רוחנית טבעית [חומש קה"ת]. מאחר שאין לו בן ביולוגי ראוי, אברהם מתפלל שה' יאשר לאליעזר, תלמידו המובהק ששאב מתורתו וירש את מידותיו הטובות, להיות ממשיך דרכו הרוחנית [העמק דבר, הכתב והקבלה]. ה' עתיד לדחות טענה זו ולהבטיח לאברהם שהירושה הרוחנית והגשמית גם יחד תעבור רק דרך בן שייצא ממעיו, אשר יגדל עוד בחיי אברהם ויירש אותו בפועל.