בראשית, פרק ט״ו, פסוק ג׳

תארו לעצמכם שקיבלתם את המתנה הכי גדולה ומרגשת בעולם, אבל אין לכם עם מי לחלוק אותה. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שהרגיש אברהם. הוא ממשיך את השיחה שלו עם ה', ולמרות שהוא כבר דיבר קודם, הוא עוצר לרגע, מחכה לתשובה, וכשהיא לא מגיעה מיד הוא ממשיך להסביר את הכאב העמוק שלו. אברהם אומר לה': הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע. אברהם ממש לא מפקפק בהבטחה של ה' שיהיו לו ילדים, הוא פשוט דואג מאוד שאולי הוא עשה איזו טעות או חטא, ובגלל זה ההבטחה תתבטל והוא יישאר בלי ילד משלו. בגלל החשש הזה, אברהם מוסיף ואומר: וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי. הכוונה שלו היא לאליעזר, המשרת הנאמן שחי איתו. אברהם משתף את ה' בתחושה קשה ואומר שכל העושר והשכר שה' נותן לו לא שווים הרבה אם אין לו בן אמיתי שיקבל אותם אחריו. אברהם, שהקדיש את כל החיים שלו כדי ללמד אחרים ולעשות טוב, עצוב מאוד שאין לו ילד שימשיך את הדרך המיוחדת שלו, והוא חושש שהמשרת שלו הוא זה שייקח את כל הרכוש ואת כל מה שבנה.