בראשית, פרק ט״ו, פסוק ז׳

תארו לעצמכם שהבטיחו לכם מתנה עצומה ומרגשת, כזו שקשה אפילו לדמיין. איך הייתם מרגישים? אברהם אבינו מקבל עכשיו הבטחה כזו בדיוק, וה' רוצה לתת לו ביטחון מלא שהיא אכן תתקיים. כאשר ה' אומר לאברהם אֲנִי ה', הוא לא רק מציג את עצמו, הרי אברהם כבר מכיר אותו היטב. המילים האלו הן כמו שבועה חזקה. ה' מבטיח בכוחו הגדול, כמי שהיה, הווה ויהיה, שהוא יקיים את הבטחתו לתת לאברהם את הארץ. כדי להזכיר לאברהם את הקשר המיוחד ביניהם, ה' אומר לו אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים. המילה אוּר פירושה אש. ה' מזכיר לאברהם נס גדול שקרה לו בעבר. כשאברהם היה צעיר והבין שה' הוא בורא העולם, מלך אכזר השליך אותו לתוך אש גדולה, וה' בכבודו ובעצמו הציל אותו. ה' מסביר לאברהם שההצלה ההיא לא הייתה סתם, אלא המטרה שלה מראש הייתה להביא אותו לארץ ישראל ולתת לו אותה כפרס על האומץ והאמונה שלו. ה' ממשיך ומבטיח לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. זו לא מתנה זמנית, אלא ירושה. הארץ תהיה שייכת לאברהם, ותעבור לילדיו ולנכדיו לנצח. אברהם האמין לה' בלב שלם, אבל בכל זאת דאג קצת. הוא חשש שאולי בעתיד הילדים שלו יעשו טעויות ויחטאו, ובגלל זה יפסידו את הארץ. לכן, אברהם קיווה שה' יעשה איתו הסכם מיוחד וחזק, כזה שיבטיח שהארץ תישאר של בניו לתמיד, לא משנה מה יקרה.