חשבתם פעם איך זה מרגיש לקבל הבטחה למתנה הכי גדולה בעולם, אבל עדיין להרגיש עצבות בלב? ה' מבטיח לאברם שכר עצום ושומר עליו מכל משמר, אבל מתוך הלב של אברם פורצת זעקה. כל העושר וההגנה לא משמחים אותו, כי חסר לו הדבר הכי חשוב: ילד שימשיך את דרכו.
אברם פונה לה' במילים אֲדֹנָי יֱהֹוִה. הוא האדם הראשון בעולם שקורא לה' בתואר "אדון". אברם מרגיש כמו עבד שמבין שאין לו שום מנהיג אחר בעולם מלבד ה'. הוא שואל בכאב מַה תִּתֶּן לִי. למה אברם שואל את זה? הרי ה' כבר הבטיח לו שיהיו לו ילדים! אברם פשוט היה כל כך צדיק, שהוא פחד שאולי הוא עשה טעות קטנה או חטא בלי כוונה, ושהוא איבד את הזכות לקבל את ההבטחה הזו. הוא בעצם אומר לה': מה שווה כל העושר והכבוד שאתה נותן לי, אם אין לי בן שיירש אותי, וכל מה שעמלתי עליו יעבור לאנשים זרים?
אברם מתאר את המצב העצוב שלו ואומר וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי. המילה הוֹלֵךְ מתארת את זה שהוא מתבגר ומתקרב לסוף חייו, והמילה עֲרִירִי אומרת שהוא אדם בלי ילדים. זה ממש כמו עץ בודד במדבר שנשרו ממנו כל העלים והפירות, והוא נשאר לגמרי חשוף.
כשאברם מסתכל על מי שעומד לקבל את כל הרכוש שלו, התסכול שלו גובר. הוא קורא לו וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי. המילה מֶשֶׁק מתארת אדם שמתרוצץ, מנהל את כל ענייני הבית ושולט על הכסף והאוצרות. אברם מסביר מי זה: הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. זהו עבד שהגיע מעיר זרה בשם דמשק, והוא לא חלק מהמשפחה של אברם. אברם מסביר לה' שגם אם יש לו משרת נאמן שעושה עבודה מצוינת ומנהל את הבית, זה לעולם לא יוכל להחליף בן אהוב שימשיך את הדרך שלו מתוך אהבה אמיתית.