בראשית, פרק ט״ו, פסוק ב׳

מתוך התבטלות מוחלטת והכרה בשליטתו של ה' המשלבת דין ורחמים, פונה אליו אברם בתואר אֲדֹנָי יֱהֹוִה. הוא שואל מַה תִּתֶּן לִי, שכן הוא חושש שחטאיו ביטלו את ההבטחה לזרע, וללא בן ממשיך מאבד כל שכר חומרי את משמעותו. אברם מתאר את מצבו במילים וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי, כמי שצועד אל מותו כשהוא חשוך ילדים וחשוף כאילן קירח. תסכולו גובר כשהוא מבין שמי שעתיד לרשת אותו הוא וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי, המשרת המנהל את ענייני הבית והרכוש ואולי אף ממתין למותו כדי לזכות בירושה. יורש זה, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר, הוא עבד נוכרי, וגם אם הוא נאמן ומפיץ את תורת רבו, הוא אינו יכול להוות תחליף להמשכיות הטבעית של בן יוצא חלציו.