בראשית, פרק ט״ו, פסוק י״ז

לאחר שקיעת השמש המוחלטת, וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, ירד חושך כבד ואטום, וַעֲלָטָה הָיָה, המבטא את הסתרת ההשגחה ואת הגלויות העתידיות שיחוו צאצאי אברהם. מתוך החשיכה התגלה חיזיון אלוהי, וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ, המסמל את השכינה היורדת לכרות את הברית וכן את ייסורי הגלות שמהם יבקע בסופו של דבר אור הישועה. האש האלוהית היא אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה, כלומר חלפה בין חצאי הבהמות שבותרו. פעולה זו נשענת על מנהג עתיק שבו מעבר בין חלקי בהמה שימש לחתימת שבועה חמורה, וכך חתם ה' באופן סופי ובלתי הפיך על הברית וההבטחה להעניק את ארץ ישראל לזרעו.