בראשית, פרק ט״ו, פסוק י״ז

תארו לעצמכם שאתם עומדים בחוץ בחושך מוחלט, ופתאום רואים מראה פלאי שיורד מהשמיים כדי לחתום על ההבטחה הכי גדולה בעולם. זה בדיוק מה שקרה לאברהם. היום נגמר, והכתוב מספר כי וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, כלומר השמש כבר שקעה לחלוטין. מיד לאחר מכן וַעֲלָטָה הָיָה, שזה אומר שירד חושך כבד ומעונן. החושך הזה הוא לא סתם חושך רגיל, אלא הוא רומז שלפעמים יהיו לעם ישראל תקופות קשות שבהן נהיה בגלות. אבל פתאום, מתוך החושך הגדול, מופיע חיזיון מדהים: וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ. אברהם רואה ענן עשן סמיך שעולה כמו מתנור, ובתוכו בוערת אש חזקה. העשן והאש מסמלים את הנוכחות והכבוד של ה׳. אז מגיע רגע השיא של הברית, שבו לפיד האש מתחיל לזוז, אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה. המילה הַגְּזָרִים מתארת את החלקים של בעלי החיים שאברהם הכין קודם לכן. בימי קדם, כשאנשים רצו להבטיח משהו חשוב באמת ולכרות ברית חזקה, הם היו עוברים בין חלקים של בעלי חיים. כשהאש של ה׳ עוברת שם, זו בעצם החתימה הסופית על השבועה הנצחית של ה׳ לאברהם, ההבטחה שעם ישראל יקבל את ארץ ישראל.