יצא לכם פעם לצאת למסע ארוך ולדעת שבסופו מחכה לכם משהו נפלא, אבל בדרך יש גם אתגרים? ה׳ מדבר עם אברהם ומגלה לו את העתיד של הילדים והנכדים שלו, עם ישראל. ה׳ פותח במילים יָדֹעַ תֵּדַע כדי להבטיח שאברהם והדורות הבאים יֵדעו מראש שכל מה שיקרה להם הוא חלק מתוכנית מדויקת של ה׳, ולא סתם צירוף מקרים היסטורי.
ה׳ אומר לאברהם שזרעו יהיה גֵר, כלומר אדם שעוזב את המולדת שלו ונודד ממקום למקום, ממש כמו ענף שניתק מהעץ. הנדודים האלה יהיו בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם. ה׳ לא אומר במפורש שזו מצרים, כי המסע הזה מתחיל הרבה קודם וכולל גם את הנדודים של יצחק ויעקב בארצות אחרות.
ה׳ מסביר שיהיו למסע הזה שני שלבים. בהתחלה יהיה מצב של וַעֲבָדוּם, שבו בני ישראל יעבדו וישלמו מסים מסודרים. אבל אחר כך יגיע שלב שבו המצרים יתנהגו אליהם ברוע, וזהו השלב של וְעִנּוּ אֹתָם, שבו יכריחו אותם לעבוד קשה שלא בצדק. התקופה המאתגרת הזו לא קרתה סתם, אלא נועדה לזכך ולטהר את עם ישראל ממעשים רעים, כדי שיהיו מוכנים וראויים לקבל את התורה.
בסוף ה׳ מזכיר את המספר אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. אנחנו הרי יודעים שבני ישראל לא היו במצרים כל כך הרבה זמן! ההסבר הפשוט הוא שהספירה של השנים מתחילה כבר מהרגע שיצחק נולד. כל השנים שיצחק ויעקב נדדו ממקום למקום מצטרפות לשנים שבהן בני ישראל חיו במצרים, ויחד הכול מסתכם בדיוק לארבע מאות שנה של מסע, שבסופו מגיעה הגאולה הגדולה ועם ישראל מקבל רכוש רב.