בראשית, פרק ט״ז, פסוק י״א

מַלְאַךְ ה' פונה להגר בשם המפורש כדי לנסוך בה ביטחון כי הוא שליח אלוהי אמיתי, ומבטיח כי סבלה עתיד להיפסק. הוא מכריז בפניה הִנָּךְ הָרָה, בין אם כהבטחה שתהרה מחדש לאחר שהפילה בעקבות העינויים שעברה, ובין אם כהקדמה לבשורה המרכזית שלפיה וְיֹלַדְתְּ בֵּן זכר. המלאך מצווה וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, שם שניתן לו עוד בטרם לידתו ומשמעותו היא שה' ישמע, אף שבפועל אברהם הוא שקרא לילד כך בעקבות נבואה זו. הנימוק לבשורה הוא כִּי־שָׁמַע ה' אֶל־עׇנְיֵךְ, כלומר האל האזין לזעקות ולתפילות שבקעו מתוך צערה או למילים הפוגעניות שספגה, דבר המלמד כי הוא שומע גם את זעקתם של אומות העולם הנתונים בצרה.