בראשית, פרק ט״ז, פסוק ה׳

מתוך כאב על העוול המתמשך והחרפה שנגרמים לה, שרה באה בטענה אל אברהם ואומרת לו חֲמָסִי עָלֶיךָ. היא מאשימה אותו בכך שהתפלל לזרע רק עבור עצמו ובכך שהוא שותק לנוכח זלזולה של הגר, ומדגישה אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ כדי להבהיר שהגר נותרה שפחתה ומעולם לא שוחררה. באומרה וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ, שרה מתארת בענווה כיצד קליטת ההיריון המהירה של הגר גרמה לה לחוש עליונות, ובוחרת לדבר על פגיעתה שלה במקום להעליב את שפחתה. לבסוף היא דורשת את הכרעת הדין ואומרת יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ, קריאה מסוכנת של מסירת דין לשמיים שבשלה נענשה וחייה התקצרו. כתיבת המילה וּבֵינֶיךָ בתוספת האות יו"ד מרמזת שקריאתה הופנתה בלשון נקבה גם כלפי הגר עצמה, דבר שהטיל עין הרע וגרם להפלת עוברה הראשון של השפחה.