בראשית, פרק ט״ז, פסוק ח׳

פניית המלאך אל הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי נועדה להזכיר לה כי למרות הריונה היא נותרה שפחה, והדיבור האלוהי מופנה אליה אך ורק בזכות גבירתה. שאלתו, אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי, נועדה לפתוח עמה בשיחה ובה בעת להוכיח אותה על עזיבת ביתו הקדוש של אברהם לטובת המדבר. בתשובתה הגר משלימה עם מעמדה ומודה כי מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת, שכן קשה לה לשאת את העינוי מצדה, אך היא מבהירה שאינה נמלטת מביתו של אברהם. היא אינה עונה לאן מועדות פניה משום שאין לה יעד מוגדר, והיא פשוט הולכת לאשר יישאו אותה רגליה. השימוש במילה בֹּרַחַת מצביע על כך שהיא מחפשת מקום טוב יותר לעתידה, אך אינה נתונה בסכנת חיים מיידית.