מערכת היחסים המורכבת בתוך המשפחה מגיעה לנקודת משבר, כאשר שרה, שהקריבה את מעמדה והכניסה את שפחתה לביתה כדי להעמיד צאצאים, מוצאת את עצמה מבוזה על ידי אותה שפחה. מתוך כאבה העמוק, היא מפנה את טענותיה כלפי אברהם ודורשת את התערבותו.
המילה חֲמָסִי אינה מתייחסת כאן לגזל רכוש, אלא לעוול מתמשך, לחסרון כבוד, לחרפה ולעקיצות קטנות הממררות את החיים [רש"ר הירש, הכתב והקבלה, ביאור שטיינזלץ]. התוספת של האות יו"ד במילה זו מלמדת כי מדובר בעוול שנעשה לשרה, ולא בעוול שהיא עצמה עושה [מזרחי, שפתי חכמים].
הפרשנים מציגים שלוש גישות מרכזיות לשאלה מדוע שרה מאשימה את אברהם ואומרת עָלֶיךָ:
הגישה הראשונה מתמקדת במישור הרוחני. לטענת שרה, כאשר אברהם התפלל לה' על כך שהוא ערירי, הוא התפלל רק על עצמו ולא על שניהם. לו היה מתפלל גם עליה, היא הייתה נפקדת עמו, ולכן העוול שנגרם לה כעת הוא באשמתו [רש"י, פרדס יוסף, אלשיך, שפתי כהן].
הגישה השנייה מתמקדת במישור הבין־אישי. אברהם שומע את הגר מזלזלת בשרה ושותק. שרה טוענת כלפיו כי מאחר שהיא התכוונה לטובתו כשנתנה לו את שפחתה, מחובתו היה למחות, לייסר את הגר ולהגן על כבודה של אשתו [ספורנו, רד"ק, שד"ל, חזקוני, ביאור יש"ר].
הגישה השלישית מציגה טענה בעלת אופי משפטי. הגר סברה בטעות שכיוון שנישאה לאדם חופשי כאברהם, היא יצאה לחירות ולכן מותר לה להקל בכבוד גבירתה. שרה באה בטענה לאברהם על כך שהוא מסכים בשתיקתו למחשבה זו, ומדגישה אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ – הגר הייתה ונותרה שפחתה האישית, והיא מעולם לא שוחררה אלא נמסרה לאברהם רק כדי להעמיד זרע [אור החיים, מלבי"ם, שפתי כהן].
כאשר מתאר הכתוב וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ, המילה הָרָתָה מבטאת קליטה של זרע ופרי [רש"ר הירש]. הגר ראתה בהריונה המהיר הוכחה לעליונותה על פני שרה העקרה. מתוך צניעות ואצילות, שרה בוחרת לומר "ואקל" בלשון יחיד על עצמה, במקום להטיח עלבונות ישירים בהגר או לפגום בייחוסו של העובר [שפתי כהן].
בסוף דבריה, שרה פונה לדין שמיים ואומרת יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ. יש המפרשים קריאה זו כדרישה שה' יכריע ויגלה עם מי הצדק בוויכוח ביניהם [רס"ג, רבינו חננאל], כדרישה מאברהם לעמוד לצדה באופן ברור [ביאור שטיינזלץ], או כביטוי של ביטחון שה' ישווה ביניהם ויעניק גם לה פרי בטן [הכתב והקבלה].
עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שקריאה זו טמנה בחובה סכנה גדולה. כל המוסר דין לשמיים על חברו ודורש את התערבות מידת הדין – נענש תחילה. בשל קריאה זו, נענשה שרה וחייה התקצרו בארבעים ושמונה שנים, כך שלא זכתה להאריך ימים כמו אברהם [רד"ק, רבנו בחיי, תורה תמימה, צאינה וראינה, חזקוני].
הפרשנים מצביעים על תופעה ייחודית במילה וּבֵינֶיךָ. בדרך כלל מילה זו נכתבת בתנ"ך חסר, אך כאן היא מופיעה בכתיב מלא עם תוספת של האות יו"ד. דרשת חכמים לומדת מכך שניתן לקרוא את המילה גם כ"וּבֵינַיִךְ" – פנייה בלשון נקבה אל הגר. שרה הפנתה את פניה אל שפחתה וקראה למשפט ה' בינה לבין העובר שבמעיה של הגר. בכך הכניסה שרה עין הרע בהריונה של הגר וגרמה לה להפיל את עוברה הראשון. זו הסיבה שמאוחר יותר, כאשר המלאך פוגש את הגר, הוא מבשר לה "הנך הרה" – אף על פי שכבר הייתה בהריון, הוא מבשר לה על תחילתו של הריון חדש לאחר ההפלה [רש"י, רבנו בחיי, שפתי חכמים, חזקוני, לבוש האורה].