בראשית, פרק ט״ז, פסוק י״א

פרשת לך לך

Genesis 16:11Sefaria

וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְהֹוָ֖ה אֶל־עׇנְיֵֽךְ׃

ההתגלות להגר במדבר מגיעה לשיאה עם בשורה אלוהית על עתיד צאצאיה. ישמעאל הוא מן היחידים ששמם ניתן להם עוד בטרם לידתם, דבר המעיד על כך שבאותה שעה נידון לזכות על פי מצבו העכשווי [תורה תמימה]. המלאך הפונה אל הגר מזכיר לראשונה את שם ה' המפורש, עובדה שנסכה בה ביטחון כי מדובר בשליח אלוהי אמיתי ולא בשד או כוח טומאה המצוי במדבר [תורה תמימה]. המלאך מבטיח לה כי סבלה עתיד להיפסק, וכי ה' ייתן בלב שרה שלא לענותה יותר [מלבי"ם].

המילה הִנָּךְ היא צורת הנקבה של המילה הן [אבן עזרא, יהל אור]. מאחר שהגר כבר ידעה על הריונה, נחלקו הפרשנים בהבנת ההכרזה הִנָּךְ הָרָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהגר למעשה הפילה את עוברה הראשון בעקבות הסבל שעברה, והמלאך מבשר לה כעת נבואה לעתיד ולפיה כאשר תשוב אל שרה היא תהרה מחדש [רש"י, מזרחי, משכיל לדוד, גור אריה]. מנגד, יש הסבורים כי הגר אכן הייתה בהריון באותו רגע, והמלאך מציין זאת רק כפתיחה לדברים כדי להוביל לבשורה האמיתית [רד"ק, מחוקקי יהודה, ביאור שטיינזלץ], או כדי להדגיש שהריונה הנוכחי יוביל בקרוב מאוד ללידה [שד"ל, יהל אור].

הבשורה ממשיכה במילים וְיֹלַדְתְּ בֵּן. מבחינה דקדוקית המילה נכתבת בצורת הווה אך מכוונת לעתיד [רש"י, רד"ק, מזרחי, גור אריה, שפתי חכמים, שד"ל]. עיקר הבשורה כאן הוא מין היילוד, שכן המלאך מבטיח לה שייוולד לה בן זכר ולא בת [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ].

המילה וְקָרָאת מנוסחת כציווי ישיר לנקבה [רש"י, רד"ק, מזרחי, גור אריה]. הציווי הוא וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, שם שמשמעותו היא שה' ישמע, כאשר האות אל"ף בשם נחה ואינה נהגית כדי להקל על ההגייה [אבן עזרא, יהל אור]. אף על פי שהמלאך ציווה על הגר לקרוא לילד בשם זה, היא חששה לעשות זאת בעצמה בשל מעמדה כשפחה. לכן היא סיפרה על הנבואה לאברהם, והוא זה שקיים את דבר ה' וקרא לילד ישמעאל. דעה נוספת מציעה שאברהם קרא לו בשם זה מעצמו מתוך השראת רוח הקודש [רמב"ן, הטור הארוך].

הפסוק נחתם בנימוק כִּי־שָׁמַע ה' אֶל־עׇנְיֵךְ. ניסוח זה מעורר שאלה, שכן סבל ועינוי הם דברים שבדרך כלל רואים ולא שומעים. בשל כך הפרשנים מסבירים כי משמעות המילה עוני כאן אינה רק סבל, אלא תפילה וזעקה שבקעו מתוך הצער שלה [רד"ק, הכתב והקבלה, נתינה לגר, ברכת אשר]. הסבר נוסף הוא שהסבל של הגר לא היה פיזי אלא נפשי ונבע ממילים פוגעניות שהופנו כלפיה, ולכן הוא מתואר כדבר שנשמע [רש"ר הירש]. היענותו של ה' להגר מלמדת כי הקב"ה שומע גם את תפילותיהם של אומות העולם כאשר הם זועקים אליו מתוך צרה אמיתית [העמק דבר].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י׳
פסוק י״ב

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.