התגלות אלוהית בלב המדבר הופכת מקור מים פשוט לגלעד נצחי של השגחה ואמונה. כאשר הכתוב מציין עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר, רוב הפרשנים מסכימים כי הקריאה בשם אינה מיוחסת להגר עצמה, אלא לכל אדם העובר במקום, או לאדם אנונימי שקבע את שמה לדורות [רד"ק, גור אריה, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ, ברכת אשר]. תחילה היה במקום רק מעיין טבעי הנובע מן האדמה, ורק מאוחר יותר חפרו סביבו והפכו אותו לבאר מסודרת, שנקראה על שם המאורע [מלבי"ם].
בשאלת משמעות השם בְּאֵר לַחַי רֹאִי, מתפצלים הפרשנים למספר כיווני חשיבה מרכזיים. גישה אחת מפרשת כי השם מכוון למלאך שהתגלה להגר, שהוא ישות חיה וקיימת לעולם [רש"י, מזרחי, גור אריה, ביאור יש"ר]. לעומתם, פרשנים אחרים סבורים כי השם מתייחס לה' עצמו, האל החי והנצחי שרואה ומשגיח על ברואיו [מלבי"ם, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. ברובד פילוסופי עמוק יותר, מוסבר כי הגר הכירה בכך שה' נמצא בכל מקום ומשגיח עליה, ואילו אברהם הוסיף את ההכרה בנצחיותו של ה' מעבר לזמן. שילוב שתי התובנות הללו במקום זה, היווה את התשתית לאמונת הייחוד של האומה הערבית שיצאה מישמעאל [רש"ר הירש].
גישות נוספות מציעות פירושים אישיים ומעשיים יותר. יש המפרשים את המילה לַחַי כביטוי להשגחה מתמדת, כלומר כל עוד הגר חיה, ה' רואה ומשגיח עליה [העמק דבר], או כרמז להצלחה [הכתב והקבלה]. לחלופין, המילה רומזת לזכותו של אברהם הצדיק, שצדיקים קרויים חיים [פני דוד]. מנגד, ישנה מסורת המפרשת את השם כהבטחה לשנה הבאה, בדומה לביטוי "כה לחי". על פי גישה זו, הבאר הפכה לאתר עלייה לרגל עבור הישמעאלים החוגגים שם מדי שנה, והיא מזוהה עם באר זמזם המפורסמת [אבן עזרא, רבנו בחיי, אם למקרא].
ציון המיקום המדויק, הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד, נועד לשמש ציון דרך גיאוגרפי ורוחני כאחד. מבחינה גיאוגרפית, הבאר ממוקמת בדרום כנען [ביאור שטיינזלץ], דרומית מערבית לבאר שבע [מחוקקי יהודה]. המקום בָּרֶד מזוהה עם אזור שור [רד"ק, ביאור יש"ר], אף שיש מי שסובר שזהו מקום בלתי ידוע [שד"ל].
מבחינה רוחנית, ציון המיקום המדויק נועד להראות לעוברים ושבים היכן אירע הנס, כדי שישבחו את ה' ששלח מלאך אפילו לשפחה בזכות אהבתו לאברהם [רד"ק], וכן משום שהמקום הפך לאתר תפילה קבוע [מלבי"ם]. יתרה מכך, מכיוון שאזורים אלו מזוהים כשטחים הנמצאים מחוץ לגבולות ארץ ישראל, מתעוררת שאלה תיאולוגית, שכן לפי המסורת אין הנבואה שורה בחוץ לארץ. ציון המיקום מדגיש שהגר זכתה להתגלות זו מחוץ לארץ רק בזכות העובדה שכבר חוותה גילוי שכינה קודם לכן בתוך ארץ ישראל, בביתו של אברהם [פני דוד, פרדס יוסף]. לחלופין, ההימצאות בחוץ לארץ היא שהבהירה להגר שאין מדובר בנבואה של ממש, אלא במפגש עם מלאך השגחה בלבד [חתם סופר]. לימים, מקום זה המשיך לשמש נקודת ציון משמעותית בתולדות המשפחה, כאשר יצחק חזר מאותה באר ממש כדי להשיב אליו את הגר, לאחר שזו ישבה שם וחזרה בתשובה [ברכת אשר].