קרה לכם פעם שהרגשתם כל כך פגועים עד שפשוט רציתם לקום וללכת, בלי לדעת בכלל לאן? זה בדיוק מה שקרה להגר. כשהיא נמצאת לבדה במדבר, פתאום מתגלה אליה מלאך ה'. המלאך לא סתם פותח בשיחה, אלא קורא לה הגר שפחת שרי. הוא עושה זאת כדי להזכיר לה את מקומה האמיתי. אולי הגר חשבה שעכשיו היא גבירת הבית, אך המלאך מזכיר לה שהיא עדיין השפחה של שרה, ושהוא מדבר איתה רק בזכות הכבוד של שרה.
המלאך שואל אותה אֵי מִזֶּה בָּאת וְאָנָה תֵלֵכִי. המלאך כמובן יודע את התשובה, אבל הוא שואל כדי לגרום לה לחשוב: איך היא יכולה לעזוב בית כל כך טוב, קדוש ומיוחד כמו הבית של אברהם, וללכת אל המדבר הריק? כשהמלאך שואל אֵי מִזֶּה, הוא בעצם אומר לה: תחשבי מאיזה מקום מיוחד באת.
הגר מבינה את המסר ומשיבה מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת. היא מקבלת את דברי המלאך וקוראת לשרה "גבירתי". שמתם לב שהיא לא עונה למלאך לאן היא הולכת? זה פשוט מפני שאין לה שום יעד. היא לא הולכת למקום מסוים, אלא פשוט מתרחקת. הגר גם מדייקת ואומרת שהיא לא עוזבת בגלל הבית הטוב של אברהם, אלא רק בגלל שקשה לה עם שרה. המילה בֹּרַחַת גם מלמדת אותנו משהו חשוב: אדם שבורח הוא אדם שמחפש מקום שקט וטוב יותר, אבל הוא לא נמצא בסכנת חיים. הגר בעצם מודה ששרה אמנם הקשתה עליה, אבל לא עשתה לה שום דבר שסיכן את חייה.