בראשית, פרק כ׳, פסוק ט״ז

אבימלך מבקש לפייס את שרה ולטהר את שמה, אך משלב בדבריו תוכחה מעודנת כשהוא מציין הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ, תוך עקיצה על כך שהציגה את אברהם כאחיה. הון רב זה נועד לשמש כְּסוּת עֵינַיִם, כלומר הוכחה לטהרתה שתמנע מהבריות להביט בה בחשד, שכן הכול יבינו כי ה' כפה על המלך לשלם זאת, או לחלופין ממון לרכישת הינומה שתעיד בבירור כי היא אישה נשואה. הצדקה זו מופנית לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֵת כֹּל, כך שגם בני ביתה וגם כלל הציבור ידעו את האמת. בסופו של דבר שרה וְנֹכָחַת, מילה המעידה כי כעת יש בידה טענה מנצחת להוכיח את צדקתה, ויש המסבירים כי היא אכן קיבלה את התוכחה וחדלה להסתיר את נישואיה.