בראשית, פרק כ׳, פסוק ט׳

לאחר שהבין כי ה' מגן על אברהם, וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ דברי תוכחה ופיוס כדי שימחל לו ויתפלל בעדו. הוא תמה מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ, שכן לא פגע בו מעולם באופן המצדיק נקמה כה כבדה והצגת אנשי עירו כרוצחים. המלך מדגיש כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה, משום שעוון אשת איש וסכנת המוות שבעקבותיו איימו להחריב את הממלכה כולה. לבסוף הוא קובע כי מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי, כשהוא תולה באברהם את המכות הגופניות המשונות שניחתו על ביתו, או לחלופין מותח עליו ביקורת מוסרית על כך ששיקר והכשיל אנשים זרים ללא הצדקה.