לאחר אירוע מתוח ומסוכן, מבקש אבימלך מלך גרר לפייס את שרה, להשיב את כבודה ולטהר את שמה ברבים. דברי המלך בפסוק משלבים דברי ריצוי, הצדקה עצמית, וביקורת מרומזת על החלטתם של אברהם ושרה להסתיר את נישואיהם.
המלך פותח ואומר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר בהון רב שהוענק לאברהם. חלקם מסבירים כי סכום זה משקף את השווי הכולל של הצאן, הבקר והעבדים שאבימלך כבר נתן לו [רש"י, רמב"ן, רבנו בחיי, בכור שור], בעוד אחרים רואים בכך מתנת ממון נפרדת ונוספת שנועדה לרכישת בגדים מפוארים [רד"ק, ספורנו]. השימוש במילה לְאָחִיךְ אינו מקרי, ונושא עמו נימה של אירוניה ותוכחה מעודנת – המלך מדגיש כי הוא מעניק את הכסף לאותו אדם ששרה בחרה להציג כאחיה ולא כבעלה [רש"י, רא"ש, חזקוני, דעת זקנים].
הביטוי כְּסוּת עֵינַיִם עומד במוקד הפסוק וזוכה למספר כיווני פרשנות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מפרשת זאת באופן מטאפורי כטיהור שמה של שרה. הממון הרב שאבימלך נאלץ לשלם מהווה הוכחה ניצחת לטהרתה, שכן הוא "מכסה את עיניהם" של הבריות מלהביט בה בזלזול או בחשד. הכול יבינו שמלך לא היה מוציא סכום כה עצום אלא אם כן נכפה עליו על ידי ה' להחזיר את אשת הנביא ללא פגע [רש"י, רשב"ם, רמב"ן, רבנו בחיי, מלבי"ם, בכור שור]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את הביטוי כפשוטו – הכסף נועד לקניית בגד צבעוני, רדיד או הינומה, שנועדו לכסות את פניה כראוי לאישה נשואה ומכובדת, ובכך לאותת לכולם כי אינה פנויה [רד"ק, ספורנו, שד"ל, מחוקקי יהודה].
כיוון מחשבה שונה טוען כי המילה "הוא" אינה מתייחסת לכסף, אלא לאברהם עצמו, המשמש לשרה מגן ו"כסות" [אבן עזרא, העמק דבר, רלב"ג]. לחלופין, עצם הצגת אברהם כאחיה היא זו שהייתה "כסות עינים" והסתרת האמת [אבן עזרא, חזקוני]. בנוסף לאלו, קיימת מסורת מדרשית הרואה בביטוי זה קללה שהטיח אבימלך בשרה על כך שהסתירה ממנו את האמת, קללה שהתממשה כאשר כהו עיניו של יצחק בנה לעת זקנתו [תורה תמימה, הדר זקנים, יהל אור].
ההצדקה או הלקח מהאירוע תקפים לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֵת כֹּל – כלומר, הן כלפי בני ביתה ומשרתיה הקרובים, והן כלפי כלל הציבור ובאי עולם [רש"י, רשב"ם, ספורנו, רד"ק, מלבי"ם]. יש המפרשים זאת כהנחיה מעשית: כינוי אברהם בתור "אח" עשוי להיות מקובל בתוך הבית פנימה בין המכירים את האמת, אך כלפי חוץ, מול כל העולם, עליה להצהיר על נישואיה כדי למנוע תקלות עתידיות [רא"ש, תולדות יצחק, דעת זקנים, הדר זקנים].
המילה החותמת את הפסוק, וְנֹכָחַת, מעוררת מחלוקת מעניינת סביב משמעותה וזהות הדובר. פרשנים רבים מסבירים מילה זו מלשון הוכחה ובירור דברים – מעתה יש לשרה פתחון פה וטענה מנצחת להוכיח את צדקתה וטהרתה בפני כל [רש"י, רשב"ם, ספורנו, ביאור יש"ר]. מנגד, יש המפרשים מילה זו מלשון תוכחה ומוסר, קרי, אבימלך דורש משרה להפיק לקח מן המאורע ולחדול מלהציג את אברהם כאחיה [אבן עזרא, רד"ק, רא"ש, חזקוני]. דעה ייחודית גורסת כי המילה מתארת את תגובתה של שרה, שסירבה להתפייס בקלות והמשיכה להתווכח עם אבימלך על העוול שגרם לה [רמב"ן, העמק דבר].
מעבר למשמעות המילה, מספר מדקדקים מפנים את תשומת הלב לכך שהאות ת' במילה וְנֹכָחַת מופיעה ללא דגש. נתון דקדוקי זה מעיד כי המילה כתובה בלשון נסתרת (היא) ולא בלשון נוכחת (את). לפיכך, אלו אינם דברי אבימלך לשרה, אלא עדותו של משה רבנו, כותב התורה, המציין ששרה אכן קיבלה את התוכחה ומאותו רגע לא קראה עוד לאברהם אחיה [רד"ק, אבן עזרא, אבי עזר, מחוקקי יהודה].