התגלות ה' לאבימלך בחלום הלילה מציגה דיאלוג מורכב על כוונה, מעשה והשגחה אלוהית. במענה לטענת אבימלך כי פעל בתום לב ובניקיון כפיים, מאשר ה' את טוהר כוונותיו הראשוניות, אך מבהיר כי ההימנעות מן החטא בפועל לא נבעה ממוסריותו של המלך, אלא מהתערבות שמימית ישירה.
כאשר ה' פונה לאבימלך, הוא בוחר לאשר רק חלק מטענתו. ה' מסכים כי בְתָם־לְבָבְךָ עשה זאת, כלומר, פעלת בשוגג ומבלי לדעת ששרה היא אשת איש. עם זאת, רוב הפרשנים מצביעים על כך שה' משמיט במכוון את המילים "ובניקיון כפיך" שאמר אבימלך קודם לכן [רש"י, מזרחי, גור אריה, שפתי חכמים]. השמטה זו מלמדת שאמנם לא הייתה כאן כוונת זדון, אך ידיו של אבימלך אינן נקיות. חוסר הניקיון מתבטא בכך שעצם לקיחת אישה זרה בכוח הזרוע והשררה המלכותית היא מעשה של חמס וגזל [אור החיים, מלבי"ם], ובכך שאבימלך עצמו התעסק בלקיחת נשים לגבולו, בניגוד לפרעה ששריו עשו זאת עבורו [קונטרס חיבה יתירה]. מנגד, דעת מיעוט סוברת כי ההכרה בתום הלב כוללת בתוכה באופן מובלע גם את ההכרה בניקיון הכפיים [חזקוני].
היעדר המעשה בפועל מיוחס לחלוטין להשגחה. המילה וָאֶחְשֹׂךְ מבטאת מניעה, עצירה וכבילה [רש"ר הירש]. ה' מבהיר לאבימלך: לֹא־נְתַתִּיךָ, כלומר, לא נתתי לך את הכוח הפיזי להוציא את תאוותך אל הפועל [רש"י, ביאור יש"ר, שד"ל]. מניעה זו התבטאה בלקיחת היכולת והתשוקה ממנו באותה שעה, או בהכאתו בחולי פתאומי [רד"ק, ביאור יש"ר]. התערבות זו נובעת מהכלל לפיו "הבא להיטהר מסייעין לו"; מאחר שאבימלך לא תכנן מראש לחטוא באשת איש ופעל בתום לב, ה' סייע לו ובלם אותו רגע לפני שנכשל בעבירה חמורה שהייתה הופכת אותו למזיד [העמק דבר, בכור שור, מלבי"ם].
גישה זו עומדת בניגוד ליחס שקיבל פרעה בסיטואציה דומה. בעוד שפרעה היה שטוף זימה ונדרש לנגעים חיצונים קשים ומידיים כדי לעצרו, לבו של אבימלך היה תמים יותר. לכן, ה' שמר עליו באמצעות מניעה פנימית של התאווה, שהיא חסד וטובה גדולה עבורו [רד"ק, אדרת אליהו]. סיבה נוספת להתערבות האלוהית היא שה' דן את מחשבתם הרעה של הגויים ומצרף אותה למעשה; אילו אבימלך היה רק מתכוון לחטוא, הוא כבר היה מתחייב מיתה, ולכן ה' נאלץ למנוע ממנו את עצם הגישה לשרה [אור החיים, פרדס יוסף].
ה' מדגיש כי המניעה הייתה מֵחֲטוֹ־לִי. למרות שהמעשה נעשה בשוגג כלפי אברהם, הרי שפגיעה במוסר ובסדרי העולם, ובמיוחד באשת איש, היא בראש ובראשונה חטא כלפי הבורא שנטע באדם שכל ישר [רד"ק]. בנוסף, הפגיעה באברהם ושרה, אהובי ה', נחשבת לפגיעה ישירה בה' [אור החיים]. המילה מֵחֲטוֹ נכתבת במקרא חסרה, ללא האות אל"ף. חיסרון זה רומז לכך שמדובר בחטא קל יחסית, שכן נעשה בשוגג [ר' סעדיה גאון], או לחלופין, בא להדגיש שאף על פי שאבימלך התייחס למעשה בקלות דעת, בעיני ה' מדובר בחטא חמור מאוד [רש"ר הירש].
האיסור שהוטל על אבימלך היה מוחלט וגורף: לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ. צורה דקדוקית זו של שם הפועל (בדומה למילים "לנטוע" או "לגעת") [אבן עזרא, מחוקקי יהודה] באה להדגיש כי המניעה לא הייתה רק ממשכב, אלא נאסרה עליו כל קרבה פיזית, ואפילו נגיעה קלה, חיבוק או נישוק, כדי להרחיקו מכל אפשרות של פשע באשת הנביא [רד"ק, רש"ר הירש].