אברהם עומד בפני מלך זר ונדרש להגן על ישרותו המוסרית לאחר שהסתיר את עובדת נישואיו לשרה. בתגובתו, הוא מציג מערכת הגנה מורכבת המשלבת אמת טכנית, דקויות הלכתיות, וביקורת סמויה על החברה המקומית.
בראשית דבריו אברהם משתמש במילה אמנה, שמשמעותה באמת או אכן [רד"ק, רבינו בחיי, ביאור שטיינזלץ], כדי להצהיר שדבריו לא היו שקר גמור. ההסבר להצהרה אחתי בת אבי נשען על התפיסה ששרה היא למעשה אחייניתו – בתו של הרן אחיו. מאחר שבני בנים נחשבים כבנים, היא מיוחסת לתרח אביו, ועל כן הוא יכול לכנותה אחותו [רש"י, רשב"ם, רד"ק]. בנוסף, בעת העתיקה המונח "אחות" שימש לעיתים ככינוי חיבה או כהגדרה רחבה לקרובת משפחה [קונטרס חיבה יתירה, ביאור יש"ר, אם למקרא]. מנגד, יש המציעים פירוש רעיוני ולפיו הקרבה היא רוחנית, שכן הם גדלו יחד תחת אותה השפעה אבהית [רש"ר הירש].
ההדגשה אך לא בת אמי נועדה להבהיר כי הרן נולד לאם אחרת [רש"י, רד"ק], או פשוט שהם לא יצאו מאותו רחם, ולכן קרבתם אינה מונעת נישואין [בכור שור]. הבחנה זו אינה מקרית, אלא נשענת על הדין שנהג קודם מתן תורה, לפיו לבני נח מותר היה לשאת אחות מצד האב, אך אחות מצד האם הייתה אסורה עליהם בתכלית [רש"י, רד"ק, שד"ל, מלבי"ם, תורה תמימה].
הפרשנים חלוקים בשאלת המניע שעומד מאחורי התנצלותו של אברהם. גישה אחת גורסת כי מדובר בתירוץ דיפלומטי בלבד, שנועד לפייס את אבימלך, לדחות אותו בדברים ולשמור על דרכי שלום בהתאם לצורך השעה [אבן עזרא, מחוקקי יהודה]. לעומת זאת, גישה מרכזית אחרת מדגישה שאברהם חרד לשמו הטוב וביקש לאמת את דבריו כדי שלא ייתפס כשקרן, שכן הדבר עלול לגרום לחילול ה', והצדיקים מתרחקים אפילו מן הכיעור ומהדברים הדומים לשקר [רש"י, אור החיים, ברכת אשר].
רובד נוסף בפירוש מציג את דברי אברהם כהתקפה נגדית מתוחכמת המעבירה את האשמה אל אבימלך. אברהם טוען: אני אמרתי את האמת כשהצגתי אותה כאחותי. העובדה שאנשי המקום לקחו אותה בכוח מבלי לשאול אם היא גם אשתי, מוכיחה שאין במקום יראת אלוהים, ולכן האחריות למכשול המוסרי מוטלת עליכם [ספורנו, אור החיים, העמק דבר, גור אריה]. עם זאת, יש מי שמבקר את עצם ההתנצלות וטוען כי בין אם הדבר נכון טכנית ובין אם לאו, אברהם עדיין הטעה אותם וכמעט הביא עליהם חטא כבד, ולכן הסברו נובע רק מפחדו העמוק מחברה נטולת יראת ה' [רמב"ן, הטור הארוך].