לאחר ההרס הדרמטי של ערי הכיכר והטלטלה שעברה על משפחתו, אברהם יוצא למסע חדש. העתקת מגוריו לאזור הדרום מסמנת שינוי פיזי ורוחני גם יחד, ופותחת פרק חדש בהתמודדותו מול סביבתו.
הפסוק פותח במילים וַיִּסַּע מִשָּׁם, כלומר מאלוני ממרא שבהם התגורר עד כה [רד"ק, חזקוני]. הפרשנים מציגים מספר מניעים משלימים לעזיבתו של אברהם את המקום. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים קושרת את העזיבה לתוצאות חורבן סדום: עקב הפיכת הערים, פסקו העוברים והשבים מלעבור באזור, מה שמנע מאברהם להמשיך במפעל חייו המרכזי – הכנסת אורחים [רש"י, מזרחי]. בנוסף, אזור סדום הפורה סיפק עד אז מזון לכל הסביבה, ועם השמדתו נוצר מחסור שהקשה על המחיה [רלב"ג, אברבנאל]. מעבר לכך, המראה התמידי של הערים החרבות הסב לאברהם צער רב [אברבנאל].
מניע מרכזי נוסף הוא הרצון להתרחק מאחיינו לוט. לאחר המעשה המביש של לוט ובנותיו יצא לו שם רע, ואברהם, שחש בושה, ביקש לנתק את עצמו מסביבתו כדי ששמו לא יוכתם בעקבות הקרבה המשפחתית [רש"י, מזרחי, צרור המור].
לצד הסיבות המקומיות, היו למסע גם מטרות רוחניות וחינוכיות. לאחר שה' ציווה עליו לשנות את שמו מאברם לאברהם, הוא בחר לעבור למקום חדש שבו אינו מוכר, כדי לפרסם את שמו וייעודו החדשים ללא משקעי העבר, ולהמשיך להפיץ את האמונה בה' כאורח נודד בעולם [מלבי"ם, אברבנאל]. המסע נועד גם לבסס את אחיזתו בכל חלקי הארץ שהבטיח לו ה', שכן ארץ פלשתים נחשבה לחלק מנחלת שבט יהודה העתידית [רד"ק]. לקראת הולדתו הצפויה של יצחק, אברהם חיפש סביבה שתאזן בין בידוד מהשפעות שליליות לבין חשיפה מבוקרת לחברה. הוא בחר באזור פלשתים, שנחשב למושחת פחות מבחינה מוסרית ביחס לכנענים, כדי ללמד את בנו כיצד לחיות חיי אמונה בתוך עולם מורכב [רש"ר הירש].
אברהם פונה אַ֣רְצָה הַנֶּ֔גֶב, אל דרום ארץ ישראל [רד"ק]. יש המפרשים שחיפש אזור שהוא "נגוב" ויבש ממעשי חסד וצדקה, כדי שיוכל ללמד את יושביו מידות טובות [שפתי כהן]. הוא מתיישב בֵּין־קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר, אזור המזוהה עם הערים המדבריות רקם וחגרא [נתינה לגר]. בעוד שאת רכושו העצום ועדריו מיקם במרחבים הפתוחים שבין שתי ערים גדולות אלו, הוא עצמו קבע את מושבו בעיר המלוכה, כפי שמציין הכתוב וַיָּגָר בִּגְרָר. ישיבתו בעיר המרכזית נועדה לאפשר לו לבוא במגע עם ההמונים ולקרוא בשם ה' [ספורנו, העמק דבר]. יש מן הפרשנים המסבירים כי הפעלים וַיֵּשֶׁב ו-וַיָּגָר משלימים זה את זה ככפל לשון שירי המקובל במקרא [רד"ק], בעוד אחרים רואים בכך תיאור כרונולוגי: תחילה התיישב במרחב הפתוח, ורק לאחר מכן עבר להתגורר בתוך העיר גרר עצמה [רד"ק, מלבי"ם].