השבת שרה אל חיק אברהם מלווה בפיצוי רכושני כבד מצד אבימלך מלך גרר. פעולה זו אינה רק השבת המצב לקדמותו, אלא מהלך שנועד לתקן את העוול ולהבטיח את שלומו של המלך.
ההסכמה הרחבה בקרב הפרשנים היא שמטרת נתינת הרכוש המפורט בפסוק היא לפייס את אברהם על הצער והבושה שנגרמו לו, כדי שימחל לאבימלך ויתפלל בעדו לרפואה. וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ מהווה את השבת הגזלה עצמה, ומכיוון שאבימלך לא נגע בה בפועל, ההשבה כשלעצמה מחזירה את המצב לקדמותו [מזרחי, מלבי"ם]. עם זאת, כדי להבטיח את תפילת אברהם, הוסיף אבימלך מתנות רבות ופייס אותו גם בדברים, כשהוא מציע לו לשבת בכל מקום שירצה בארצו תחת הגנתו [רד"ק, העמק דבר].
וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם במתנה [ביאור שטיינזלץ]. העובדה שהמתנות ניתנו ישירות לאברהם ולא לשרה, מוכיחה שעיקר מטרת הממון הייתה להבטיח את תפילתו של אברהם. הדברים שאמר אבימלך לשרה לאחר מכן נועדו רק לכבדה ולפייס גם אותה, כמעין כיסוי על כך שהוצרך לשלם כדי לזכות בתפילת בעלה [גור אריה]. אברהם אכן מקבל את המתנות הללו, בדומה למתנות שקיבל מפרעה בעבר, ובשונה מסירובו המוחלט לקחת רכוש ממלך סדום [ברכת אשר על התורה].
המפרשים עומדים על ההבדל הבולט בין התנהגותו של אבימלך לזו של פרעה, שגם הוא לקח את שרה אך לא הוצרך להעניק מתנות ולבקש תפילה כדי להירפא. גישה אחת מסבירה את ההבדל בחומרת המעשה. בעוד שאצל פרעה אברהם יזם מעצמו את אמירת "אחותי היא", הרי שבגרר אבימלך ואנשיו חקרו את אברהם מיד עם בואו, והוא נאלץ לשקר מתוך פחד שיהרגוהו. לכן, אבימלך נחשב קרוב יותר לחוטא במזיד, ועליו להתאמץ יותר בפיוס ובתפילה כדי להסיר את העונש [שפתי חכמים]. גישה אחרת תולה זאת בהתגלות האלוהית עצמה. אבימלך קיבל נבואה מפורשת מ-ה' שהתנתה את חייו בהשבת שרה ובתפילתו של אברהם, בעוד שפרעה לא קיבל ציווי כזה, וסבר שעצם השבת שרה מספיקה כדי לפתור את הבעיה [משכיל לדוד].