ההתגלות הלילית מטלטלת את שלוות ארמון המלוכה בגרר וגורמת לשינוי דרמטי בסדרי השלטון. המלך, שקיבל אזהרה חמורה בחלומו, ממהר לשתף את סביבתו הקרובה בסכנה המרחפת מעל ראשיהם, מה שמעורר בהלה רבתי בחצר המלכות.
הכתוב מציין כי וַיַּשְׁכֵּם אבימלך. הוא לא המתין לשעה המאוחרת שבה רגילים מלכים לקום משנתם, אלא הזדרז לקום מתוך חרדה עמוקה לחלומו. הוא הבין כי השבת שרה לבדה לא תספיק, וכי הוא זקוק בדחיפות לסליחתו ולתפילתו של הנביא כדי להינצל [רד"ק, אברבנאל].
כאשר אבימלך משתף את עבדיו בפרטי החלום, התגובה היא שוַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד. הפרשנים מציעים מספר רבדים לפחד העמוק שאחז בהם. ברובד הישיר, החרדה נבעה מעצם גזירת המוות שהוטלה על המלך [ביאור שטיינזלץ]. פחד זה התעצם לאור העובדה שאותם עבדים הם אלו שהיללו את שרה בפני אבימלך והסכימו ללקיחתה, וכעת הבינו את חומרת מעשיהם [רד"ק]. בנוסף, החרדה נבעה מחוסר הוודאות: ה' אמנם הבטיח שאם שרה תושב ואברהם יתפלל עליהם הם יחיו, אך העבדים חששו מאוד שמא אברהם יסרב להתפלל בעדם, וכתוצאה מכך הם ימותו או ייענשו בייסורים קשים שיהפכו את חייהם לבלתי ראויים [העמק דבר].
מעבר לסכנה המיידית, מספר פרשנים מצביעים על הקשר היסטורי וגיאוגרפי מצמרר שהעצים את הבהלה. באותם ימים ממש התרחשה הפיכת סדום ועמורה, ואנשי גרר עדיין יכלו לראות את עשן הערים החריבות עולה ככבשן. המראה המאיים גרם להם לחשוש שמא אותם מלאכים שנשלחו להחריב את סדום, הגיעו כעת גם אליהם כדי להענישם [ביאור יש"ר, אברבנאל, חזקוני].
מתוך סערת הרגשות והפחד, ותוך התלבטות האם החלום שחווה היה חזיון שווא או מסר אלוהי אמיתי, מחליט אבימלך לקרוא לאברהם. הוא מבין שרק דרך בירור העובדות מול אברהם בנוגע לאשתו, יוכל לעמוד על אמיתות החלום [אברבנאל].