תגובתו של מלך גרר לאחר שהתברר לו כי שרה היא אשת אברהם, מפתיעה באצילותה ומעידה על פיוס ורצון טוב. המלך אינו נוטר טינה לאברהם, אלא מציע לו להתיישב בארצו כאוות נפשו [ביאור שטיינזלץ].
רוב הפרשנים עומדים על ההבדל הבולט בין תגובתו של אבימלך לבין תגובתו של פרעה בסיטואציה דומה בעבר. בעוד שפרעה גירש את אברהם מיד וציווה עליו לקחת את אשתו וללכת, אבימלך אומר לו הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ ומזמין אותו להישאר.
הפער ביחסם של המלכים נובע ממספר סיבות. פרעה מיהר לשלח את אברהם מכיוון שהוא וביתו ספגו נגעים קשים בגללו [הטור הארוך], וכן משום שחשש להשאיר את שרה במצרים, שכן ידע כי בני עמו שטופי זימה [רש"י]. לעומתו, אבימלך מתגלה כאדם ירא אלוהים. לאחר שהכיר במעלתו הרוחנית של אברהם, שבעבורו התגלה אליו ה׳ בחלום, הוא חפץ בקרבתו וביקש לכרות עמו ברית. לכן, העניק לו רשות להתיישב במיטב הארץ כאחד התושבים [ביאור יש"ר].
מעבר לרצון הטוב, יש באמירה בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב גם מניע של הצהרה פומבית וניקוי שמה של שרה. על פי הכלל המקובל, אישה ששימשה את המלך אסורה לאחרים. פרעה, שלקח את שרה במטרה לשאתה לאישה, מיהר לגרש את אברהם מארצו. אולם כאשר אבימלך מציע לאברהם להישאר בארצו בחופשיות, הוא מוכיח קבל עם ועדה כי הוא לא נגע בה כלל [מלבי"ם].