בסיומה של פרשת חטיפת שרה, הכתוב חושף למפרע את המצוקה הרפואית והפיזית החמורה שהכתה בארמון הפלשתי, מצוקה ששימשה כעונש וכחומת מגן אלוהית כאחד. העובדה שהמחלה מוזכרת רק כעת, לאחר ההתרפאות, נובעת מכך שעצירת לידה אינה תופעה הניכרת באופן מיידי. רק לאחר שאברהם התפלל והנשים חזרו ללדת, הבינו כולם כי העצירה לא הייתה מקרית, אלא גזירה אלוהית ישירה [העמק דבר].
באשר לאופייה של המכה, קיימות שתי גישות מרכזיות בקרב הפרשנים. גישה אחת גורסת כי המכה התמקדה אך ורק במערכת הרבייה. ה׳ מנע מאבימלך כל יכולת או תאווה לקיים יחסי אישות עם נשותיו, וזאת כדי שלא יטעה לחשוב שחוסר המשיכה שלו נובע מכך ששרה אינה מוצאת חן בעיניו [שד"ל]. במקביל, נשות הארמון לקו בעקרות ולא יכלו להרות [ביאור יש"ר], ואלו שכבר היו מעוברות לא יכלו ללדת [טור הארוך]. כפל הלשון עָצֹר עָצַר מורה על תוקפה וחומרתה של הפעולה [תורה תמימה]. לפי קו מחשבה זה, התורה בחרה לרמוז על המחלה באופן עדין ולא לפרט אותה קודם לכן, מתוך כבוד למלכות ודרך ארץ כלפי שרה [טור הארוך, רבנו בחיי, ביאור יש"ר]. אילו אבימלך לא היה חוזר בתשובה, מכה זו הייתה מובילה בסופו של דבר למוות [ספורנו].
מנגד, גישה רחבה יותר מפרשת את המילים בְּעַד כׇּל־רֶחֶם כחסימה של כל פתח ונקב בגוף [רש"י]. לפי פירוש זה, כל בני הבית סבלו מעצירה מוחלטת של יציאת צואה, שתן וזרע [רבנו בחיי, רלב"ג, תורה תמימה, מחוקקי יהודה]. יתרה מזאת, המילה "כל" מלמדת שהמכה לא פסחה גם על בעלי החיים במשק הבית, עד כדי כך שאפילו התרנגולות הפסיקו להטיל ביצים [רד"ק, רבנו בחיי, תורה תמימה].
בחירת העונש הספציפי הזה אינה מקרית ונושאת מטרה כפולה. המטרה הראשונה היא להגן על שמה הטוב של שרה. מכיוון ששרה עתידה הייתה להרות מיד לאחר אירוע זה, ליצני הדור עלולים היו לטעון שהיא התעברה מאבימלך. כאשר ה׳ סתם את כל נקביהם של אנשי הארמון והכה אותם בעקרות מוחלטת, הוכח לעיני כל כי אבימלך לא נגע בה מעולם, שהרי כל עמו סבל מאותה חסימה בדיוק [אור החיים, אלשיך, שפתי כהן].
המטרה השנייה היא לסלול את הדרך לנס הפרטי של אברהם ושרה. ה׳ הביא על אבימלך את אותה צרה שבה היה שרוי אברהם, כדי שאברהם יאלץ להתפלל עליו. הכלל הוא שכל המתפלל על חברו והוא זקוק לאותו הדבר, נענה תחילה. כך, תפילתו של אברהם לפקידת עקרות בארמון אבימלך, הובילה לפקידתה של שרה מיד לאחר מכן [אור החיים, פרדס יוסף].
הפסוק חותם במילים עַל־דְּבַ֥ר שָׂרָ֖ה. ניתן להבין זאת כפשוטו, שבגלל הפגיעה בה הגיעו הייסורים, שכן הפוגע במי שבא בכוח התורה נפגע מחרבה של התורה [העמק דבר]. אולם, פרשנים רבים מדייקים כי מאחר שה׳ כבר מנע מאבימלך לחטוא בעצמו, המכה הנוספת והקשה על כל בני הבית לא באה מאליה, אלא נגזרה ממש על פי דיבורה ופקודתה הישירה של שרה [רש"י, שפתי חכמים, משכיל לדוד, פרדס יוסף].