מסעו של אברהם לגרר מפגיש אותו שוב עם סכנות הישיבה בארץ זרה, ומוביל אותו לנקוט באסטרטגיית ההסתרה שהפעיל בעבר, מה שמסתיים בלקיחתה של שרה לארמון המלך.
המילים אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ זכו למספר פירושים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה "אל" משמעותה כאן "על" [אבן עזרא, רד"ק, שד"ל, רש"י ואחרים]. כלומר, אברהם אמר לאנשי המקום על שרה שהיא אחותו. כראיה לכך מציינים הפרשנים שאילו דיבר אליה ישירות, היה עליו לומר "אחותי את" ולא "אחותי היא" [מזרחי, גור אריה]. מנגד, יש הסבורים כי המילה נותרה במשמעותה המקורית, ואברהם אמר דברים אלו לאחרים בנוכחותה של שרה, והיא בשתיקתה הביעה את הסכמתה [הכתב והקבלה, חזקוני].
מדוע חזר אברהם על החשש שהיה לו במצרים? הדעות חלוקות לגבי אופיים של אנשי גרר. יש הסבורים כי בניגוד למצרים שהיו אנשי זימה, המלך אבימלך ואנשיו היו תמימים וישרים, ואברהם נהג כך רק מתוך חשד וזהירות כלפי זרים [רמב"ן, הטור הארוך, אור החיים]. לעומת זאת, יש הסבורים כי אברהם שמע שאנשי המקום רעים וחסרי יראת ה׳, ולכן חשש לחייו [רד"ק]. בנוסף, נטען כי אברהם פחד מכיוון שהלך לשם ללא ציווי אלוהי מפורש, וללא שומרי ראשו שהיו עמו בחברון, ולכן לא הרגיש מוגן [העמק דבר]. לפי גישה נוספת, אברהם פעל מתוך היגיון מעשי: הוא ידע שמלכים נוהגים להרוג בעלים כדי לקחת את נשותיהם, ולכן הצהיר שהיא קרובתו כדי להרוויח זמן ולמנוע שפיכות דמים. תכנונו היה שאם המלך יבקש את ידה, הוא יוכל לעכב את המשא ומתן, אך אבימלך הפתיע ולקח אותה מיד [רב סעדיה גאון, אלשיך].
בניגוד לירידה למצרים, כאן אברהם לא ביקש את רשותה של שרה להציגה כאחותו. הפרשנים מסבירים כי אברהם ידע ששרה, שכבר נלקחה לבית פרעה בעבר בגלל אמירה זו, לא תסכים לכך שוב, ולכן עשה זאת בעל כורחה [רש"י, גור אריה, משכיל לדוד]. הסבר נוסף הוא שאברהם רצה לקחת את האחריות על עצמו, כדי שאם האמת תתגלה, לא יראו בשרה אישה מופקרת שהציעה את עצמה, אלא יבינו שהוא יזם זאת מתוך פחד לחייו [לבוש האורה].
לקיחתה של שרה מעוררת פליאה, שכן היא הייתה בת תשעים. הפרשנים מסכימים כי התרחש כאן נס, ושרה חזרה לימי נערותה וליופייה המקורי, עד כדי כך שמלכים חמדו אותה [רמב"ן, רד"ק, מלבי"ם]. אבימלך, מתוקף זכותם של מלכים באותה תקופה לקחת נשים פנויות בכוח, לקח אותה לביתו [מלבי"ם], וזאת באופן מיידי וללא הכנות לחתונה גדולה, כפי שעשה פרעה [צאינה וראינה].
כדי להימנע מאיסור אשת איש ולשמור על אנשי המקום מחטא, ישנה דעה שאברהם אף נתן לשרה גט על תנאי מתוך אונס ופחד, כפי שהיו עושים היוצאים למלחמה, ולכן אבימלך טען מאוחר יותר לחפותו. עם זאת, ה׳ לא איפשר לרשע לשלוט בצדקת, והתערב באופן מיידי [רבנו חננאל, רבנו בחיי, רב סעדיה גאון]. התערבות זו לא נבעה מצדקתו של אבימלך, אלא מכך שה׳ שמר עליו לבל יחטא, ומנע ממנו להתקרב אליה כלל [חומת אנך, אלשיך]. העובדה שאברהם ניסה להשתלב בדרכי שלום בממלכה החדשה נבעה מרצונו להמשיך ולפרסם את שם ה׳ בעולם ללא עימותים עם השלטון המקומי [שפתי כהן].