בלילה דרמטי אחד, ניצב מלך רב עוצמה מול איום אלוהי על חייו. טענתו של אבימלך משלבת התגוננות אישית, דאגה לגורל עמו, ותהייה מוסרית עמוקה על הצדק האלוהי. התורה מעידה על ניקיונו הפיזי של המלך, בטרם הוא פוצח בנאום הגנה שבו הוא דורש משפט צדק.
התורה פותחת בעובדה שוַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ, כלומר לא קיים עמה יחסי אישות. הפרשנים מסכימים כי מניעה זו לא נבעה מתוך בחירה חופשית, אלא מהתערבות אלוהית ישירה. מלאך, או מחלה גופנית שעצרה את נקבי גופו, מנעו בעדו פיזית מלגעת בשרה [רש"י, רד"ק, בכור שור ועוד]. עם זאת, יש מי שמציע כי אבימלך התגבר על תאוותו ונמנע מהמעשה בכוחות עצמו לאחר שנודע לו כי היא אשת איש [העמק דבר], או שחשש מהעונש החמור המוטל בדין על גוי שבא על אשת איש ישראלית [אור החיים].
מדוע התורה מדגישה עובדה זו דווקא כאן, בניגוד לסיפור הקודם שבו נלקחה שרה לבית פרעה? הסיבה המרכזית היא סמיכות המקרה להולדת יצחק. ההדגשה נועדה למנוע כל שמועה או ספק שמא שרה התעברה מאבימלך [חזקוני, צאינה וראינה].
בפנייתו לה', אבימלך זועק: הֲגוֹי גַּם־צַדִּיק תַּהֲרֹג. המילה צַדִּיק מבטאת את טענתו לחפות מלאה: הוא לקח את שרה בתום לב, מתוך מחשבה שהיא פנויה על בסיס דברי אברהם ושרה עצמם. מאחר שבפועל לא חטא עמה, הוא רואה עצמו כצדיק בדין שאינו ראוי לעונש מוות [ספורנו, רד"ק, אור החיים].
אך מדוע הוא משתמש במילה הֲגוֹי (אומה) ולא מדבר רק על עצמו כאדם פרטי? המקורות מציגים מספר גישות מרתקות:
גישה אחת מסבירה כי גורל העם קשור היטב בגורל המלך. כמנהיג, אבימלך מבין שפגיעה בו תוביל לאסון על הממלכה כולה. הוא טוען שאין זה צודק להרוג את המלך ובכך להמיט כליה על אומה שלמה שלא חטאה [אבן עזרא, רד"ק, שד"ל].
גישה שנייה רואה בדבריו השוואה למשפטי העבר. אבימלך, שראה את עשן חורבן סדום ועמורה והכיר את סיפורי המבול ודור הפלגה, שואל בחרדה: האם דרכך לאבד אומות שלמות בחינם? כפי שהשמדת אומות רשעות, האם תשמיד כעת גם אומה צדיקה על לא עוול בכפה? [רש"י, בכור שור, ביאור יש"ר, רש"ר הירש].
גישה שלישית וייחודית מציעה שאבימלך מזהיר את ה' מפני השלכות עקיפות. לפי פירוש זה, המילה הֲגוֹי מתייחסת לאבימלך, והמילה צַדִּיק מתייחסת לאברהם. טענתו היא: אם תהרוג אותי, עבדי המלך ינקמו את מותי ויהרגו גם את אברהם הצדיק [רבנו בחיי, תולדות יצחק, חזקוני].
קריאה נוספת מציגה כאן טענה תיאולוגית רחבה יותר. אבימלך שואל האם ה' יהרוג אדם רק משום שהוא גּוֹי שאינו משתייך לאמונת העברים של אברהם, אף על פי שבמעשיו הוא נוהג בצדק וביושר [העמק דבר].
מבחינה לשונית ותחבירית, יש מן הפרשנים המציינים כי המילה גַּם ממוקמת באופן מעט חריג, ויש לסרס (לשנות את סדר) הקריאה כאילו נכתב "הגם גוי צדיק תהרוג" – כלומר, האם בנוסף לרשעים, תהרוג גם את הצדיקים [חזקוני, ביאור יש"ר]. יש המעירים כי לעיתים נדירות המילה גּוֹי במקרא יכולה להתייחס גם לאדם יחיד, ולכן אבימלך פשוט מכנה את עצמו בשם זה [מחוקקי יהודה בשם פרשנים שונים].