בראשית, פרק כ״ה, פסוק כ׳

יצחק נישא כשהוא בֶּן־אַרְבָּעִים שָׁנָה, עיכוב שנבע מהצורך להגיע לבשלות רוחנית או מהמתנה עד שרבקה תיוולד ותגדל. הכתוב מפרט שרבקה היא בַּת־בְּתוּאֵל הָֽאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי כדי להדגיש את צדקותה, שכן היא לא הושפעה מרשעותם של משפחתה ואנשי מקומה, שנקרא "פדן" על שם היותו אזור של שדות או צמד ארצות סמוכות. ייחוס זה מסביר גם אירועים עתידיים: היותה צדקת בת רשע גרמה לכך שה' העדיף בהמשך את תפילת יצחק על פני תפילתה, והיותה אֲחוֹת לָבָן מסבירה כיצד נולד לה בן רשע כעשיו, שכן בנים נוטים להידמות לאחי האם. למרות הרקע הבעייתי, יצחק לקח אותה לּוֹ לְאִשָּׁה בידיעה ברורה שהיא זיווגו המיועד וששורשיה לא יפגעו בדרכו.