בראשית, פרק כ״ה, פסוק ד׳

פירוט צאצאיו של אברהם לעת זקנה ממחיש את התגשמות הבטחת ה' להפוך אותו לאב המון גויים, ומוכיח כי בעיית העקרות בעבר הייתה של שרה בלבד. הכתוב מונה את חמשת בְּנֵי מִדְיָן, שהפכו ברבות הימים לבתי אבות שהקבילו לחמשת מלכי מדין, כאשר שמותיהם מעידים על הכרת ההיסטוריה הקדומה כדוגמת השם וַחֲנֹךְ, ואולי אף רומזים לאזורים גאוגרפיים כיבשת אפריקה הנגזרת מהשם וָעֵפֶר. סיום הפסוק מדגיש כי כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה שנולדו לה מאברהם, אך לצד המשמעות ההיסטורית יש הרואים בשמות הבנים סמל לשני מסלולי חיים מנוגדים. מחד גיסא ניצבת הגישה החומרית של רדיפת ממון והכפלתו, הרמוזה בשם עֵיפָה, שסופה לשקוע בחומר ולהפוך לוָעֵפֶר. מאידך גיסא מוצג מסלול רוחני של אנשים הדבקים בה' ונקראים בְּנֵי קְטוּרָה מלשון קשר, המתחיל בחינוך הילד כרמוז בשם וַחֲנֹךְ, ממשיך בציווי וַאֲבִידָע הקורא לדעת את אלוהי האב, ומסתיים בוְאֶלְדָּעָה כאשר ה' מעניק לאדם דעת.