פירוט צאצאיו של אברהם בסוף ימיו ממחיש את התגשמות ההבטחה האלוהית להפוך אותו לאב המון גויים [ביאור יש"ר]. מעבר לכך, העובדה שאברהם המשיך להוליד ילדים בגילו המופלג מוכיחה כי בעיית העקרות בשנים שקדמו לכך הייתה של שרה בלבד, שכן כוחו של אברהם עדיין היה במותניו [ביאור שטיינזלץ].
הכתוב מונה את חמשת בְּנֵי מִדְיָן, אשר הפכו ברבות הימים לחמישה בתי אבות גדולים. פרשנים מציינים כי חמשת הבנים הללו מקבילים היסטורית לחמשת מלכי מדין שנהרגו מאוחר יותר במלחמת ישראל במדבר [שד"ל, ביאור יש"ר]. באשר לשמות הבנים עצמם, יש הסבורים כי השם וָעֵפֶר הוא המקור ההיסטורי לשמה של יבשת אפריקה [אם למקרא]. השם וַחֲנֹךְ, הנכתב בתורה חסר אות וי"ו [מנחת שי], הוא שם מחודש הלקוח מהדורות הקדומים. שימוש זה בשמות של דמויות עבר מעיד כי כבר בימי אברהם הכירו את ההיסטוריה הקדומה וקראו לילדים על שם אבות העולם, דבר המחזק את אמיתות המסורת [אם למקרא].
סיומו של הפסוק, כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה, עורר תהייה שמא מדובר בילדים שקטורה הביאה מקשר קודם ואברהם רק גידלם בביתו, אך דעה זו נדחית מחוסר הוכחות [ביאור שטיינזלץ].
לצד הפירוש ההיסטורי, קיים רובד סמלי ומוסרי הרואה בשמות בני מדין רמז לשני מסלולי חיים מנוגדים עבור בני אדם העוסקים בענייני העולם. מחד גיסא, הגישה החומרית המרומזת בשם עֵיפָה – מלשון כפל, אדם הרודף אחר הכפלת רכושו ותענוגותיו. רדיפה זו מובילה אל וָעֵפֶר, המסמל את שקיעת האדם בחומר ואת סופו להפוך לעפר. מאידך גיסא, הגישה הרוחנית מתחילה בחינוך הדרגתי של הילד, הרמוז בשם וַחֲנֹךְ. חינוך זה מוביל לשלב של וַאֲבִידָע, הנדרש כציווי לבן: דע את אלוהי אביך. המסלול מסתיים בוְאֶלְדָּעָה, המייצג את השלב שבו ה' מעניק לאדם דעה ודעת. לפי קו מחשבה זה, המילים בְּנֵי קְטוּרָה נדרשות מלשון קשר, ומסמלות אנשים הקשורים ודבקים בעבודת ה' [פני דוד].