סיומו של תיאור תולדות ישמעאל משרטט את גבולות מושבם של צאצאיו, ורומז לאופיים הנוודי ולמעמדם ההיסטורי והרוחני ביחס לשאר משפחת אברהם.
הפסוק פותח בתיאור גאוגרפי של פריסת השבטים הישמעאליים מֵֽחֲוִילָ֜ה עַד־שׁ֗וּר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י מִצְרַ֔יִם. אזור זה מזוהה עם חלקה הצפוני של ארץ ערב, ממזרח למערב, כאשר אזור "שור" מזוהה עם סביבת העיר סואץ, דרומית לארץ ישראל ומזרחית למצרים [שד"ל, ביאור יש"ר]. באשר לציון המקום בֹּאֲכָ֖ה אַשּׁ֑וּרָה, הפרשנים מסכימים כי אין הכוונה לאימפריה האשורית המוכרת הממוקמת הרחק בצפון, אלא לאזור מגוריהם של ה"אשורים" – בני קטורה פילגש אברהם, או לגבול מקומי אחר הנושא שם זה [הכתב והקבלה, ביאור יש"ר].
עיקר עיונם של המפרשים מוקדש לסוף הפסוק ולמשמעות המילה נָפָֽל, במיוחד לאור הבטחת המלאך להגר מוקדם יותר בספר בראשית, שם נאמר על ישמעאל "וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן". מדוע התחלפה ה"שכינה" ב"נפילה"?
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נָפָֽל משמעותה פשוט שָׁכַן, התיישב או קבע את דירתו [רשב"ם, רד"ק, רש"י, חזקוני, נתינה לגר, בכור שור]. עם זאת, בחירת המילה הייחודית מצביעה על אופי חייהם של בני ישמעאל כשבטים נוודים. הם מתפשטים ונודדים ממקום למקום, "נופלים" ומתיישבים היכן שירצו באופן זמני, בדומה לפתיתי שלג הנופלים מהשמים, מבלי שאף אחד מאחיהם יוכל למנוע בעדם [שד"ל, רש"ר הירש, מחוקקי יהודה]. פירוש קרוב מסביר כי נחלתם וגורלם פשוט "נפלו" בחלקת ארץ זו, שהייתה שוות גודל לנחלת כל שאר אחיהם גם יחד [אבן עזרא, רד"ק, ביאור יש"ר].
גישה שניה רואה במילה נָפָֽל ביטוי של שליטה וכיבוש. על פי קו מחשבה זה, בני ישמעאל שלטו על אחיהם בני קטורה [ביאור שטיינזלץ]. המילה עַל־פְּנֵ֥י מתפרשת כאן מלשון חשיבות ומעלה (כמו הביטוי "פני הדור"). כלומר, ישמעאל זכה להתיישב בחלקים המשובחים והחשובים ביותר, תוך שהוא מתנשא ושולט מעל שאר העמים [הכתב והקבלה]. מבחינה גאוגרפית, יש שפירשו ש"פני" מרמז לכיוון מזרח (קדם), ולכן משמעות הפסוק היא שישמעאל התיישב מזרחית לכל אחיו [אם למקרא].
גישה שלישית מתמקדת בניגוד שבין "ישכון" ל"נפל", ורואה בכך תיאור של ירידה או הכנעה. יש המפרשים זאת מבחינה היסטורית: כל עוד אברהם אבינו היה בחיים, ישמעאל שכן בבטחה ובגדולה, אך מיד עם מות אברהם – הוא נפל ממעמדו [רש"י, הדר זקנים, ברכת אשר]. אחרים רואים ב"נפילה" זו דווקא תהליך חיובי של הכנעה ותשובה; ישמעאל הרכין את עצמו ונכנע בפני יצחק ואחיו, ודווקא הכנעה זו היא שהביאה לתיקונו [כלי יקר]. במבט היסטורי-לאומי, בתחילת דרכם בני ישמעאל היו מעטים ו"נפלו" בין האומות החזקות מהם כשהם שורדים רק בזכות השגחה אלוהית, ורק לימים הפכו לאומה גדולה שכולם יראים מפניה [העמק דבר]. דעה נוספת קושרת את הנפילה למותו הפתאומי של ישמעאל בחיי אחיו [אבן עזרא].
ברובד הרעיוני והרוחני, ישמעאל מייצג את ה"נפילה" של מידת האהבה של אברהם. בעוד אברהם ייצג אהבה קדושה לה' ולבריות, ישמעאל מסמל אהבה "נפולה" שבאה לידי ביטוי בתשוקה חומרית וגופנית, ועבודת האדם היא להעלות ולתקן אהבה זו [חומש קה"ת].
לבסוף, סמיכות הפסוקים בין צניחתו של ישמעאל בפסוק זה לבין הפסוק הבא הפותח במילים "ואלה תולדות יצחק", רומזת למהלך היסטורי-גאולי: באחרית הימים, כאשר תתרחש נפילתו של ישמעאל, אז יצמח משיח בן דוד, שהוא מתולדותיו של יצחק [קיצור בעל הטורים]. ויש המוצאים במילים אלו גם רמז עתידי למפלתו של סנחריב מלך אשור שנפל על האומות ובלבל אותן [שפתי כהן].