לידת תאומי יצחק ורבקה מלווה בתופעה יוצאת דופן, כאשר יציאתו לאוויר העולם של הבן הראשון מלווה בסימנים גופניים חריגים המעידים על אופיו, עתידו ומהות שמו.
הפרשנים מציעים מספר גישות לשאלה מדוע דווקא עשו הקדים לצאת. גישה אחת מסבירה זאת באמצעות משל לשפופרת צרה: האבן הראשונה שנכנסת אליה תהיה בהכרח האחרונה לצאת. כך, יעקב נוצר מהטיפה הראשונה והיה הבכור האמיתי להריון, אך בשל כך יצא אחרון מן הרחם [חזקוני, צאינה וראינה]. גישה אחרת רואה ביציאת עשו תהליך של זיכוך רוחני ליעקב. בדומה לקליפה שקודמת לפרי, או לעבד המנקה ושוטף את המרחץ לפני כניסת המלך, עשו שאב אליו את כל זוהמת הרחם והחומריות, ופינה את הדרך כדי שיעקב ייוולד נקי וטהור [מלבי"ם, חזקוני, בית הלוי]. יציאתו המהירה מסמלת גם את להיטותו להיוולד מיד כדי לתפוס את חלקו בעולם הזה החומרי, בעוד יעקב נועד לנחול את העולם הבא והנצחי [כלי יקר, צרור המור, שפתי כהן].
תיאורו של הרך הנולד מתמקד בשני מאפיינים בולטים. הראשון הוא היותו אַדְמוֹנִי, כלומר בעל עור אדום במיוחד או שיער אדום [רד"ק, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, אין זה רק תואר אלא שם עצם המעיד על תכונה קבועה ומהותית שטבועה בו [הכתב והקבלה]. רוב הפרשנים רואים באדמומיות זו סימן רע המעיד על מזג סוער, כעס, נטייה לשפיכות דמים ואכזריות, ורמז לכך שיחיה על חרבו [רש"י, מלבי"ם, רקנאטי, קונטרס חיבה יתירה]. יש המציינים כי אדמומיות זו העידה על לידה אלימה שבה העובר פצע והשחית את רחם אמו מרוב להיטות לצאת [פענח רזא, צאינה וראינה]. בעקבות המראה האדום והחשש שדמו של התינוק טרם נבלע באבריו, נאלץ יצחק לדחות את ברית המילה שלו [הדר זקנים, דעת זקנים, פרדס יוסף].
המאפיין השני הוא היותו כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר. התינוק היה מכוסה כולו בשיער עבות, בדומה לטלית או מעיל עבה העשויים מצמר שחוטיהם תלויים סביב [רד"ק, מזרחי, דברי דוד]. שיעור היתר מסמל עודף של חיות גופנית, שבו כוחות החומר פעלו בעוצמה כה רבה עד שהצמיחו שיער כבר בשלב העוברי [רש"ר הירש]. בעוד האדמומיות מסמלת אלימות, השיער מסמל שקיעה מוחלטת בתאוות, ומעיד על אדם שכל מעייניו נתונים לחומר ולא לשכל או לרוח [מלבי"ם, כלי יקר]. בנוסף, "אדרת שער" מוזכרת במקרא כלבושם של צבועים ורמאים, מה שרומז להיותו של עשו ציד רמאי שעתיד להטעות את אביו בהפגנת צדקות מזויפת [כלי יקר].
המראה הפלאי והזר של התינוק, שנולד כאשר שתי השליות נבקעו ברגע אחד [אבן עזרא], הפליא את הנוכחים. משום כך וַיִּקְרְאוּ – כלומר, כל הרואים, או כלל העולם [אבן עזרא, רשב"ם, רש"י] – העניקו לו את שמו, מלבד אחיו יעקב שלא השתתף בקריאת שם זה [ריב"א].
השם עֵשָׂו נגזר מהשורש ע.ש.ה, שכן הוא נראה כאדם "עשוי" ונגמר, בעל שיער וסימני בגרות של נער מבוגר [רש"י, העמק דבר, בכור שור], ויש המציינים כי משמעות המילה בשפות קרובות היא פשוט "בעל שיער" [שד"ל]. השלמות הגופנית שבה נולד עשו טומנת בחובה את הטרגדיה הרוחנית שלו: אדם שנולד כשכליו החומריים מושלמים ומוכנים לשימוש מיידי של תאוות הגוף, מעיד על כך שכל מהותו בעולם הזה, ואין לו את הפוטנציאל להתפתחות שכלית ורוחנית, הנקנית רק בעמל, בבחירה ובהדרגה לאורך השנים [כלי יקר].