הריונה של רבקה אינו הריון שגרתי, אלא כזה המלווה בסערה פנימית עזה המעוררת בה מצוקה פיזית, נפשית ואף תאולוגית. תחושות אלו מובילות אותה למשבר קיומי, ומתוכו היא יוצאת לבקש מענה אלוהי לחידה המתחוללת בגופה.
הפרשנים נחלקו בהבנת מהות המאבק המתואר במילה וַיִּתְרֹצְצוּ. גישה אחת, המבוססת על השורש ר.ו.צ, מסבירה כי העוברים הגיעו לשלב שבו התנועעו בחוזקה רבה, עד שנדמה היה לרבקה שהם ממש רצים זה לקראת זה ומתנגשים בתוכה [אבן עזרא, רד"ק, רשב"ם]. לעומת זאת, פרשנים אחרים גוזרים את המילה מהשורש ר.צ.צ, המבטא לחיצה, הכאה ושבירה. לפי דעה זו, העוברים דחקו זה את זה בעוצמה כה רבה, עד שרבקה חששה שמא הם מרסקים את איבריה הפנימיים והיא עתידה להפילם טרם זמנם [שד"ל, אור החיים, בכור שור, חזקוני, ביאור יש"ר].
מעבר לרובד הפיזי, גישה פרשנית רחבה רואה בהתרוצצות ביטוי למאבק רוחני עמוק המקדים את צאתם לאוויר העולם. המאבק משקף ניגוד מהותי בין שני טבעים שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת. כאשר עברה רבקה על פני בתי מדרש, ניסה יעקב לצאת אל הקדושה, וכאשר עברה על פני בתי עבודה זרה, פרכס עשו לצאת אליהם [רש"י, כלי יקר, גור אריה]. המאבק בבטן מסמל מריבה על נחלת שני העולמות, העולם הזה והעולם הבא, שכן כוחותיהם מנוגדים לחלוטין כחומר וצורה [רש"י, מלבי"ם, משכיל לדוד].
בעקבות הכאב והשוני שחוותה, פנתה רבקה לנשים אחרות ושאלה אם גם הן חוו תופעות דומות. משנענתה בשלילה, התעצמה תמיהתה [אבן עזרא, רד"ק, מזרחי], והיא זעקה אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי. קריאה זו זכתה למספר ביאורים. הגישה המרכזית רואה בכך הבעת חרטה על עצם הבקשה להרות: אם צער העיבור כה חריג וקשה, או אם בסופו של דבר הריון זה לא יתקיים ואפיל את עובריי, למה התאוויתי והתפללתי כל כך להיפקד [רש"י, שד"ל, אור החיים, פענח רזא]. פרשנים אחרים מזהים כאן משבר קיומי עמוק יותר, ולפיהם רבקה זועקת שאם זהו גורלה, מוטב היה לה שלא נבראה כלל ולמה היא בכלל קיימת בעולם [רמב"ן, הכתב והקבלה]. זווית נוספת מציעה שרבקה נבהלה מהמחשבה שיש בקרבה שתי רשויות מנוגדות, או שעתיד לצאת ממנה בן רשע, ותהתה מה התועלת בחייה ובהריונה אם כך פני הדברים [כלי יקר, יריעות שלמה].
בצר לה, מחליטה רבקה לפעול ויוצאת וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'. רוב הפרשנים מסבירים שהיא הלכה אל נביא מאותה תקופה, כדוגמת שם או עבר, כדי לשאול בעצתו ולהבין מה צופן לה העתיד בסוף הריונה [רש"י, רד"ק, רשב"ם, העמק דבר]. הסיבה שלא פנתה לאברהם, שהיה נביא גדול וחי באותה עת, היא רצונה שלא לצערו מתוך חשש שמא ייוודע לו שעתיד לצאת ממנה זרע רשע [הטור הארוך, פענח רזא, שפתי חכמים]. מנגד, יש החולקים על ההנחה שפנתה לאדם אחר, ומפרשים שדרישת ה' משמעותה תפילה אישית. לפי גישה זו, רבקה הלכה למקום התבודדות כדי להתפלל, לבקש רחמים על קיום הריונה, ולחפש מענה ישיר מאת הבורא למצוקתה [רמב"ן, אור החיים, שד"ל, הכתב והקבלה].