רגע של תשישות גופנית קיצונית פוגש נקודת מפנה היסטורית. צייד עייף השב מן השדה, מונע מתוך דחף ורעב, נתקל בסיטואציה ביתית מחושבת. בתוך חילופי דברים קצרים סביב סיר תבשיל פשוט, נחרצים גורלות ונקבעים שמות לדורות.
הבקשה הַלְעִיטֵנִי מתפרשת על ידי רוב המפרשים כדרישה בוטה להאכלה גסה. משמעות המילה היא פתיחת הפה ושפיכת המזון לתוכו, בדומה לאופן שבו מאכילים גמלים ובהמות [רש"י, רד"ק, רבנו בחיי, שד"ל]. בחירת מילה זו מעידה על אכילה חייתית וגרגרנית, ועל אובדן צלם אנוש מרוב תאווה [ספורנו, רש"ר הירש]. יש המוסיפים כי פעולת ההלעטה מתאפיינת באכילה בעמידה [נתינה לגר]. מנגד, יש המפרשים מילה זו כבקשה לטעימה מועטת בלבד, כדרכם של המבקשים מתנת חינם [ביאור יש"ר, מחוקקי יהודה]. פרשנות פסיכולוגית מעניינת מציעה כי עשו התבייש בגרגרנותו בתוך בית אבלים, ולכן ביקש שישפכו את המזון ישירות לפיו כדי שלא יצטרך להסתכל עליו ולהכיר בטיבו [בית הלוי].
התבשיל שעליו מדובר, מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה, היה נזיד עדשים אדומות. הכנת העדשים לא הייתה מקרית; באותו יום נפטר אברהם אבינו, והעדשים, בהיותן עגולות וחסרות פה, מסמלות את גלגל החיים ואת שתיקתו של האבל. ה' קיצר את חיי אברהם בחמש שנים כדי שלא יראה את עשו נכדו יוצא לתרבות רעה [רש"י, שפתי חכמים, ברכת אשר]. יעקב היה סמוך על שולחן אביו, ויצחק הוא שהקנה לו את העדשים עבור סעודת ההבראה, מה שאפשר ליעקב להשתמש בהן כדי לקנות את הבכורה [חתם סופר].
כפילות המילים הָאָדֹם הָאָדֹם נובעת ממספר סיבות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שעשו היה כה רעב, נחפז ועייף, עד שלא הצליח לזהות את התבשיל או להיזכר בשמו, ולכן פשוט קרא לו על שם צבעו הבולט. גישה אחרת רואה בכפילות משחק מילים המעיד על אופיו: "האכל את התבשיל האדום, לי – האדם האדום" [הטור הארוך, מלבי"ם, דעת זקנים, הדר זקנים]. מפרשים רבים מציינים כי המשיכה העזה לצבע האדום חושפת את טבעו הפנימי של עשו, הקשור לשפיכות דמים, לרציחה ולמזל מאדים [כלי יקר, רבנו בחיי, רש"ר הירש].
ההצדקה של עשו, כִּי עָיֵף אָנֹכִי, מתארת לא רק תשישות פיזית שמונעת ממנו אפילו להגיש את הכף לפיו [ביאור שטיינזלץ], אלא גם תשישות רוחנית עמוקה. עייפות זו נבעה מכך שבאותו יום עבר עשו עבירות חמורות של שפיכות דמים ורציחה, ויש המסבירים כי באותו יום ממש נלחם והרג את נמרוד [כלי יקר, דעת זקנים, משכיל לדוד].
בעקבות אירוע זה, עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם. אף על פי שעשו נולד אדמוני, רק כעת התקבע שמו, שכן התברר שטבעו האדום אינו תופעה חולפת של ינקות אלא מהות קבועה [כלי יקר]. הפרשנים נחלקים לגבי זהות קורא השם. רבים מסבירים כי הבריות הן שקראו לו כך דרך לעג וביזיון, על שמכר בכורה רוחנית ונכבדה בעבור תבשיל אדום וזול [רמב"ן, רשב"ם, ספורנו, רבנו בחיי]. דעה אחרת גורסת כי עשו קרא כך לעצמו מתוך גאווה בטבעו הרצחני, או משום שהתבשיל החיה את נפשו [אור החיים, מלבי"ם, רש"ר הירש]. יש המייחסים את קריאת השם ליעקב, כדי להזכיר לעשו לעד את מכירת הבכורה [קונטרס חיבה יתירה]. לבסוף, יש הרואים בכך התערבות אלוהית; השם הונצח משמים ודבק בו לדורות כדי לפרסם ברבים את מעשה מכירת הבכורה, כך שלא יהיה ניתן לערער עליו לעולם [העמק דבר].