מערכת היחסים בתוך משפחתם של יצחק ורבקה מציגה פיצול עמוק ברגשות ההורים כלפי בניהם. בעוד שאהבתו של אב אחד מנומקת בסיבה מעשית ומוגדרת, אהבתה של האם מוצגת כעובדה מוחלטת וקיימת. פער זה אינו רק עניין של העדפה אישית, אלא חושף את האופי השונה של הבנים ואת דרכי ההסתכלות השונות של ההורים עליהם.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מסבירה את אהבת יצחק לעשו על פי הפשט. המילים כִּי צַיִד בְּפִיו מתפרשות כפשוטן, שעשו היה מביא בשר ציד ומאכיל את אביו. יצחק, שהיה זקן ויושב בית, נהנה מן המאכלים שהכין לו בנו, ובאופן טבעי אהב את מי שהעניק לו תועלת זו [אבן עזרא, רשב"ם, רד"ק, חזקוני].
לעומת זאת, פרשנים רבים מציעים קריאה עמוקה ופסיכולוגית יותר, ומסבירים כי הציד לא היה בפיו של יצחק, אלא בפיו של עשו. לפי גישה זו, המילה צַיִד נגזרת מלשון צידה, מלכודת ומרמה. עשו היה צד ומרמה את דעתו של יצחק באמצעות חלקלקות לשונו [הכתב והקבלה, אם למקרא]. הוא היה מעמיד פני צדיק, שואל את אביו שאלות הלכתיות מדומות כמו כיצד מעשרים מלח ותבן, וכך שבה את לבו [רש"י, רבנו בחיי, אור החיים]. בנוסף, ייתכן שהמילים בְּפִיו מעידות על כך שעשו היה מרבה לדבר ולהתפאר בגבורותיו ובמסעות הציד שלו, ויצחק הוקסם מסיפורים אלו [רמב"ן, מלבי"ם, רש"ר הירש].
מספר פרשנים מתמודדים עם השאלה כיצד יצחק הצדיק אהב בן רשע. יש המסבירים כי יצחק ראה בעשו את הכוח הפיזי וגבורת המעשה שחסרו לו עצמו, אולי בעקבות הטראומה שעבר בעקדת יצחק, ולכן העריך את תכונותיו של בנו [רש"ר הירש, קונטרס חיבה יתירה]. גישה אחרת טוענת שיצחק אכן הכיר ברשעתו של עשו, אך בחר להעניק לו אהבה כדי לקרבו, מתוך תקווה שהבושה והיחס החם ימנעו ממנו לחטוא בגלוי ויסייעו להחזירו למוטב, או כדי להמתיק מעליו את דיני העונשים העתידיים [שפתי כהן, אדרת אליהו].
בניגוד ליצחק, הכתוב מציין כי וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב ללא מתן נימוק מפורש, והפרשנים מציעים לכך מספר סיבות המשלימות זו את זו. ראשית, רבקה הכירה את נבואת ה' כי "ורב יעבוד צעיר", נבואה שייתכן כי לא גילתה ליצחק, ולכן בחרה לאהוב את הבן שנבחר על ידי האל [רשב"ם, ר' סעדיה גאון, ביאור יש"ר]. שנית, רבקה ראתה את אופיו האמיתי והתמים של יעקב מול דרכו ההרסנית והרעה של עשו [רד"ק, ספורנו]. יתרה מכך, מכיוון שרבקה גדלה בביתו של לבן הארמי, היא זיהתה מיד את אופיו הרמאי של עשו שהזכיר לה את אחיה, ולכן נמשכה דווקא לתמימותו וליושרו של יעקב [קונטרס חיבה יתירה].
היבט נוסף לאהבתה של רבקה נובע מהדינמיקה המשפחתית והיומיומית. יעקב היה "איש תם יושב אוהלים", ששהה תדיר בבית, סייע לאמו בגידול הצאן והיה קרוב אליה, בעוד עשו נעדר רבות מן הבית [כלי יקר, הדר זקנים, בכור שור, ביאור שטיינזלץ]. רבקה גם הבחינה שעשו מקדיש את כל מאמצי הכיבוד והחנופה ליצחק בלבד, משום שבידו היו מצויות הברכות והירושה, בעוד ממנה הוא מתעלם. התנהגות אינטרסנטית זו הרחיקה את רבקה מעשו וחיזקה את אהבתה ליעקב [אור החיים, אם למקרא]. ויש המוסיפים כי אהבתה של רבקה הלכה וגברה בכל פעם ששמעה את קולו של יעקב עוסק בתורה [פני דוד].
הבדל מהותי נוסף בין אהבת יצחק לאהבת רבקה טמון בבחירת המילים של הפסוק. אצל יצחק נאמר "ויאהב" בלשון עבר המעידה על פעולה התלויה בזמן ובנסיבות. זוהי אהבה התלויה בדבר, שהייתה קיימת רק בזמן שעשו הביא לו ציד, וכאשר פסק הדבר פסקה גם האהבה. לעומת זאת, אצל רבקה נאמר "אוהבת" בלשון הווה מתמשך. אהבתה ליעקב לא הייתה תלויה בשום תועלת חיצונית או מקרה זמני, אלא נבעה מעצם מהותו של יעקב, ולכן זוהי אהבה תדירה, יציבה, שאינה בטלה לעולם והולכת ומוסיפה בכל יום [כלי יקר, העמק דבר, חזקוני, ברכת אשר על התורה].