התורה מקדישה מקום לפירוט שושלתו של ישמעאל, תוך יצירת איזון עדין בין כבודו כבנו של אברהם לבין מעמדו המשני ביחס ליצחק. אזכור תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל נועד לחלוק כבוד לאברהם, שכן ישמעאל היה בכורו, וכן כדי להראות כי ה' קיים את הבטחתו לאברהם שישמעאל יעמיד שנים עשר נשיאים [רד"ק]. המילה תֹּלְדֹת נכתבה בפסוק זה בכתיב חסר, ללא האות ו' של השורש וללא האות ו' של לשון הרבים. חסרון כפול זה מצביע על פגם מהותי בצאצאיו: חוסר שלמות פנימית ומוסרית, לצד מוגבלות בהתרחבותם הכמותית, בניגוד לאומות אחרות [רש"ר הירש]. עם זאת, ייחודם של בני ישמעאל התבטא בכך שגם כאשר התרבו, הפכו לאומות נפרדות והעמידו נשיאים, הם לא שינו את שמותיהם ושמרו על שמות הלידה המקוריים שלהם [מלבי"ם].
הפסוק מאריך בתיאור מוצאו של ישמעאל ומדגיש אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שתיאור זה נועד להבהיר כי ישמעאל אינו ממשיך הזרע העיקרי של אברהם, אלא בן שפחה, בניגוד ליצחק המהווה את עיקר תולדתו. הדגשת מעמדו הפחות, רגע לפני תיאור גדולתו, נועדה למטרה היסטורית כפולה: למנוע מצאצאי ישמעאל לטעון לזכות הבכורה של אברהם ויצחק, ולמנוע מצאצאי יצחק לחוש מאוימים מגדולתם של בני ישמעאל [חומש קה"ת].
למרות מעמד זה, הניסוח מצביע על מורכבות ביחסים המשפחתיים. כלפי אברהם, ישמעאל נחשב לבן לכל דבר, ואברהם אהבו כבכורו שבזכותו זכה לברכת ה', אך ביחס לשרה וליצחק, הוא נחשב לבן השפחה בלבד [העמק דבר, רד"ק]. המילה שִׁפְחַת מרמזת גם על זהותה הייחודית של הגר, שהייתה למעשה בתו של פרעה מלך מצרים [שפתי כהן].