סיום מסכת חייו של אברהם מפגיש מחדש את שני בניו, שלאחר שנים של פירוד מתאחדים לחלוק לו כבוד אחרון. מעמד הקבורה באחוזת הקבר המשפחתית אינו רק סגירת מעגל היסטורית, אלא חושף תמורות עמוקות בדינמיקה המשפחתית ובמצבם הרוחני של הבנים.
הפסוק מציין כי יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו הם אלו שעסקו בקבורה. הם נטלו על עצמם את המשימה משום שהיו הבנים הגדולים, המכובדים והאהובים ביותר, וזאת אף על פי שגם בני קטורה היו עשויים להיות נוכחים, או משום שאברהם כבר שילח את שאר בניו מעליו בעודו בחיים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
סדר הופעת השמות בפסוק מעורר תשומת לב, שכן יצחק מוזכר לפני ישמעאל, למרות שישמעאל היה הבכור. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שסדר זה אינו מקרי, אלא מעיד על כך שישמעאל חלק כבוד לאחיו הצעיר ונתן לו להוביל את מסע ההלוויה. מתן כבוד זה נבע מהכרתו של ישמעאל בכך שיצחק הוא בנה של הגבירה, בעוד הוא עצמו בן האמה [רמב"ן, חזקוני, צרור המור].
מתוך מעשה זה, הפרשנים לומדים כי ישמעאל עשה תשובה שלמה עוד בימי חייו של אברהם. אילו היה נשאר ברשעתו, הרי ששנאתו הטבעית לצדיק הייתה מקלקלת את השורה, והוא לא היה מסכים לוותר על כבודו ועל מעמדו כבכור [גור אריה, צאינה וראינה]. ההוכחה המובהקת לתשובתו באה לידי ביטוי דווקא בשעת פטירת האב, רגע שבו יכול היה לדרוש את חלקו בירושה כבן בכור. בעצם הסכמתו ללכת אחרי יצחק, הוכיח ישמעאל שקיבל עליו את דבר ה', ויתר על טענותיו לירושה, והכיר ביצחק כיורש הלגיטימי והבלעדי [העמק דבר, חומש קה"ת]. תשובה זו של ישמעאל היא שהשלימה את הבטחת ה' לאברהם שייקבר ב"שיבה טובה", שכן זכה לראות את בנו חוזר למוטב [רש"י, לבוש האורה]. חיזוק לגישה זו ניתן למצוא בהשוואה לקבורתו של יצחק, שם התורה מקדימה את עשיו ליעקב ("ויקברו אותו עשו ויעקב"), מה שמעיד שעשיו מעולם לא חזר בתשובה ולא ויתר לאחיו הצעיר [מזרחי, רבנו בחיי, תורה תמימה].
הבנים הביאו את אברהם אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן, משום שידעו היטב על אחוזת הקבר שרכש אביהם בחייו כדי לקבור בה את שרה [ביאור שטיינזלץ]. המילה אֶל בפסוק משמשת במשמעות של האות ב', כלומר הם קברו אותו במערה הנמצאת בשדה [רד"ק].
ציון העובדה שהמקום עדיין נקרא שְׂדֵה עֶפְרֹן, עשרות שנים לאחר שאברהם קנה אותו בכסף מלא, מלמד כי תשלום כספי אינו מוחק תמיד את שמו של הבעלים המקורי, והמקום המשיך להיות מזוהה על שמו של עפרון [ברכת אשר על התורה]. המערה והשדה ממוקמים עַל פְּנֵי ממרא, כלומר לפני ממרא [ביאור שטיינזלץ].