הסתלקותו של אברהם מסמלת את העברת שרביט ההנהגה והייעוד האלוהי אל הדור הבא. עם יציאתו של יצחק לדרך עצמאית, הוא נדרש לחיבור ישיר אל מקור השפע, ולביסוס מעמדו כהמשך הישיר של מורשת אביו.
הפרשנים עומדים על סמיכות האירועים בפסוק ושואלים מדוע המתין ה' עד לאחר מות אברהם כדי לברך את יצחק. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאמנם ה' מסר את מפתח הברכות לידיו של אברהם, אך אברהם נמנע במכוון מלברך את יצחק בעצמו. הסיבה לכך היא שאברהם צפה ברוח קודשו כי עשו עתיד לצאת מחלציו של יצחק, והוא חשש שברכה כללית ובלתי הפיכה תחול בהכרח גם על זרע רשע זה. לפיכך, אברהם הותיר את המלאכה לה', בעל הברכות, כדי שיברך רק את מי שייטיב בעיניו. גישה אחרת מסבירה שאברהם כלל לא נצרך לברך את יצחק לקראת מותו, שכן ה' כבר הבטיח לו מראש שיצחק הוא היורש הבלעדי של הברית [ביאור יש"ר]. כל עוד אברהם היה בחיים, יצחק נכלל בברכתו של אביו ונהנה ממנה, אך משמת אברהם, הפך יצחק לראש המשפחה והזדקק לברכה עצמאית משלו [מלבי"ם, רש"ר הירש], כדי שיוכל להוריש את הברכות לדורות הבאים [אם למקרא].
מכיוון שהפסוק אינו מפרט מהי אותה ברכה שבה בורך יצחק, מציעים הפרשנים כמה כיוונים. הדעה הרווחת היא שהברכה הייתה למעשה ניחום אבלים. ה' נגלה ליצחק כדי לנחמו על פטירת אביו, ובכך מסביר הכתוב את הקשר הישיר בין מות אברהם לברכה [רש"י, תורה תמימה, שפתי חכמים]. בעת צערו של יצחק על סילוק צלו של אביו, הברכה האלוהית חיזקה אותו והמחישה לו שה' הוא לו לאב [אלשיך]. מנגד, יש המפרשים שהברכה לא הייתה דיבור או אמירה מסוימת, אלא שפע מעשי של הצלחה בכל מעשיו ונכסיו, כפי שחווה אביו [רד"ק, העמק דבר]. בנוסף, המילה בְּנוֹ נראית לכאורה מיותרת, שכן ידוע שיצחק הוא בנו של אברהם. על כך מוסבר שהברכה נועדה להדגיש שיצחק הוא הבן היחיד הזוכה למשפט הירושה האמיתי, להבדיל מבני הפילגשים שאינם נחשבים כבניו לעניין זה [כלי יקר].
בסוף הפסוק מתואר מקום מושבו של יצחק. המילה עִם מתבארת כאן במשמעות של "בתוך" או "בסמוך ל-" [רד"ק]. מאחר שבאר לחי רואי לא הייתה עיר מיושבת אלא מקום פתוח, הכתוב מציין שיצחק נטה את אוהלו ממש קרוב לבאר [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר]. יצחק בחר לקבוע את מושבו הקבוע דווקא שם, ולא בבאר שבע [העמק דבר], משום שהיה רגיל ללכת לאזור זה כדי להתפלל. המקום הפך עבורו לאתר קדוש המוכן להשראת השכינה, ושם בחר להמשיך את דרכו [מלבי"ם, אלשיך].