תארו לעצמכם שאתם מקבלים אחריות להמשיך משימה ענקית וחשובה שהתחיל אבא שלכם. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקרה ליצחק אחרי שאברהם אביו נפטר. יצחק היה צריך להמשיך את הדרך של אברהם ולהפוך למנהיג.
בדרך כלל, אבא מברך את הבן שלו לפני שהוא מעביר לו תפקיד כזה חשוב, אבל אברהם לא עשה זאת. הוא ראה בנבואה שבעתיד ייוולד ליצחק בן בשם עשו, שלא ילך בדרך טובה. אברהם חשש שאם הוא ייתן ליצחק ברכה רגילה, היא תעבור באופן אוטומטי גם לעשו. לכן, הוא החליט להשאיר את הברכות לה', כדי שהוא יברך רק את מי שבאמת בוחר לעשות טוב.
מיד אחרי שאברהם נפטר, ה' באמת התגלה ליצחק ובירך אותו. הברכה הזו הייתה בעצם ניחום אבלים. יצחק היה מאוד עצוב על מות אביו, וה' בא לנחם אותו, לחזק אותו ולהראות לו שהוא תמיד איתו ושומר עליו. התורה קוראת ליצחק בְּנוֹ, למרות שכולנו יודעים שהוא הבן של אברהם, כדי להדגיש שיצחק הוא הבן היחיד שבאמת ממשיך את המורשת והדרך המיוחדת של המשפחה.
לאחר מכן, יצחק מחליט לגור עִם באר לחי רואי. הכוונה היא שיצחק הקים את האוהל שלו ממש קרוב ובסמוך לבאר. הוא בחר לגור דווקא באזור הזה כי זה היה מקום שבו הוא היה רגיל להתפלל, מקום מיוחד וקדוש שבו הוא הרגיש קרוב מאוד לה'.