פרטי ייחוסה של רבקה וגילו של יצחק בעת נישואיהם אינם רק נתונים היסטוריים יבשים, אלא הם חושפים מסכת עמוקה של השגחה אלוהית, המתנה דרוכה, ושורשים גנטיים ורוחניים שישפיעו על עתיד האומה כולה.
ציון הגיל שבו נישא יצחק, בֶּן־אַרְבָּעִים שָׁנָה, מעורר את השאלה מדוע התעכב זמן רב כל כך. יש המסבירים כי יצחק נזקק לזמן זה כדי להגיע לבשלות שכלית ורוחנית מלאה, בדומה לאילן משובח שדורש הכנות רבות בטרם יוציא את פריו [מלבי"ם], או משום שהקדיש את שנותיו אלו ללימוד תורה מפי אברהם אביו [חתם סופר]. גישה אחרת תולה את העיכוב בחיפוש אחר האישה הראויה. יצחק דבק בדרכי אביו ולא מצא אישה מתאימה בסביבתו [העמק דבר], ועל כן המתין עד שתיולד ותגדל בת זוגו המיועדת [אור החיים]. על פי החישוב המקובל, רבקה נולדה בדיוק בעת עקדת יצחק, כשהיה בן שלושים ושבע, והוא המתין שלוש שנים נוספות עד שתהיה ראויה לנישואין [רש"י, מזרחי, ברטנורא]. עם זאת, פרשנים אחרים מחשבים את שנות חייה ומוכיחים כי הייתה בת ארבע עשרה ביום חתונתה [הטור הארוך, חזקוני, דעת זקנים]. מתוך ציון גילו של יצחק בנישואיו, והעובדה שהיה בן שישים בלידת בניו, נלמד כי רבקה הייתה עקרה במשך עשרים שנה [רשב"ם], מצב שנועד להראות את אהבת ה' לאבות וללמד שה' מתאווה לתפילתם של צדיקים [רד"ק].
הכתוב מאריך בייחוסה של רבקה וחוזר על פרטים שכבר הוזכרו בעבר: בַּת־בְּתוּאֵל הָֽאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי. הפרשנים מסכימים כי חזרה זו נועדה בראש ובראשונה להגיד את שבחה העצום. אף על פי שאביה היה רשע, אחיה היה רשע, ואנשי עירה היו רשעים, היא נותרה צדקת ולא למדה ממעשיהם [רש"י, צרור המור]. היא הצליחה להתגבר על שלושת הגורמים המשחיתים את האדם: יראת האב, אהבת האח, ומנהג המקום [מלבי"ם, גור אריה].
לצד השבח, ייחוס זה טומן בחובו גם את ההסבר למאורעות העתיד. העובדה שרבקה הגיעה מסביבה כה בעייתית היא הסיבה לכך שבהמשך ה' נעתר לתפילתו של יצחק ולא לתפילתה שלה, שכן אינו דומה צדיק בן צדיק לצדקת בת רשע [אור החיים, צרור המור, דברי דוד]. יתרה מכך, האזכור המפורש אֲחוֹת לָבָן, שמוסבר בחלקו כדרך הכתוב לייחס אדם אחר אחיו הגדול והמפורסם [רד"ק, בכור שור, פענח רזא], נועד גם להכין אותנו לבאות. קיים כלל ולפיו רוב הבנים דומים לאחי האם, ומכיוון שאחיה היה לבן הרשע, מובן כיצד יצא ממנה בן רשע כעשיו [ספורנו, העמק דבר, רש"ר הירש]. למרות כל זאת, יצחק לקח אותה לּוֹ לְאִשָּׁה מטעם שהיא הייתה מיוחדת עבורו כבת זוגו, והוא לא חשש שטבעה הארמי יפגע בדרכו [אור החיים, העמק דבר].
באשר למקום מוצאה, מִפַּדַּן אֲרָם, המילה "פדן" מפורשת בשתי דרכים עיקריות. הגישה האחת מסבירה כי משמעות המילה בשפה הערבית היא שדה, ולכן מדובר בשדה ארם. הגישה השנייה נשענת על השפה הארמית שבה המילה מתארת צמד או זוג (כמו צמד בקר). לפי פירוש זה, האזור נקרא כך משום שהורכב משתי ארצות ארמיות סמוכות, ארם נהריים וארם צובא [רש"י, רד"ק, חזקוני, שד"ל]. לפי דעה נוספת, הכתוב טרח לציין את שמו המלא של המקום כדי להבדיל אותו מאזורים אחרים שנקראו ארם [ר' סעדיה גאון].