בראשית, פרק כ״ה, פסוק ל׳

עשו שב מן השדה כשהוא מותש פיזית ורוחנית לאחר שביצע באותו יום שפיכות דמים, ודורש מזון. באומרו הַלְעִיטֵנִי נָא הוא מבקש שישפכו את המזון היישר לפיו כדרך שמאכילים בהמות מרוב תאווה חייתית, אם כי יש הסבורים שביקש רק טעימה קטנה. הוא מצביע על נזיד העדשים שהוכן לאבל על פטירת אברהם ודורש מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה, שכן מרוב רעב שכח את שם התבשיל וקרא לו על שם צבעו, בחירה החושפת את משיכתו הפנימית לדם. הוא מצדיק את דרישתו בטענה כִּי עָיֵף אָנֹכִי, המעידה על חולשה גופנית קיצונית המונעת ממנו להאכיל את עצמו, לצד ריקנות ממעשיו הרעים. בעקבות אירוע זה התקבע טבעו ועַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם, שם שהוענק לו על ידי הבריות כלעג על החלפת בכורה רוחנית בנזיד זול, או על ידי ה' כדי להנציח את המכירה לדורות.