בראשית, פרק כ״ה, פסוק ל״ד

כאשר וְיַעֲקֹב נָתַן לעשו את המזון מיד והוסיף גם לֶחֶם, הוא דאג להשביעו לחלוטין והוכיח שהמכירה לא נעשתה תחת לחץ או סכנת רעב. המזון לא היה התשלום עצמו אלא סעודה שנועדה לתת תוקף לעסקה, וציון וּנְזִיד עֲדָשִׁים מדגיש את פחיתותו של עשו שהסכים לוותר על מעלה רוחנית תמורת תבשיל פשוט. הרצף המהיר של וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ מאשר שעשו היה בריא לחלוטין, ומצייר אדם המונע מדחפים גופניים שמיהר לחזור לציד. התורה מסכמת כי וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה, שכן כאדם הרודף אחר תענוגות הוא זלזל במעמד של מנהיגות ועבודת ה', ואף הפגין זאת מיד כדי להצדיק את העסקה בפני עצמו.