יצא לכם פעם לחשוב איך מישהו מסכים לוותר על תפקיד כל כך חשוב וגדול, רק בשביל קצת אוכל?
הסיפור שלנו מגלה שוְיַעֲקֹב נָתַן לעשו את האוכל מיד, עוד לפני שעשו נשבע לו שהוא מוכר את הבכורה. יעקב רצה שעשו יאכל, ישבע וירגיש טוב, כדי שיהיה ברור שהוא מוכר את הבכורה מרצונו החופשי ולא בגלל שהוא גווע ברעב. יעקב גם הוסיף ונתן לעשו לֶחֶם, למרות שעשו ביקש רק את התבשיל האדום, כדי להשביע אותו לגמרי. האמת היא שהאוכל בכלל לא היה התשלום על הבכורה. יעקב שילם לעשו הרבה מאוד כסף, והלחם ווּנְזִיד עֲדָשִׁים היו רק סעודה מיוחדת שנהגו לערוך פעם כדי לחגוג ולסגור עסקה.
מיד אחרי הארוחה, הפעולות של עשו קורות ברצף מהיר מאוד: וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ. עשו לא ישב לנוח בנחת. הוא פשוט בלע את האוכל, קם מהר וחזר לשדה כדי להמשיך לצוד. המהירות הזו גם מוכיחה שעשו היה בריא וחזק, ועמד יציב על הרגליים.
בסוף הסיפור נאמר וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה. המילה "ויבז" פירושה שהוא זלזל בה. למה עשו זלזל בבכורה? כי להיות בכור באותם ימים אמר להיות מנהיג רוחני, להתקדש ולעבוד את ה'. עשו חיפש רק ליהנות מהרגע ולא רצה לקחת על עצמו תפקידים קדושים שדורשים מאמץ, ולכן הבכורה היקרה פשוט לא עניינה אותו.