תארו לעצמכם מצב שבו אין טיפת גשם, האדמה יבשה לחלוטין, ופשוט אי אפשר לגדל אוכל. זה בדיוק מה שקרה בארץ ישראל מיד אחרי שאברהם נפטר. התורה מספרת לנו שהיה אז רעב כבד מאוד, ומדגישה שהוא קרה מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם. למה מזכירים פתאום את הרעב הישן שהיה בימי אברהם? כדי להסביר לנו עד כמה הרעב החדש היה קשה. הוא היה חמור אפילו יותר מהרעב הראשון ההוא, ואנשים נאלצו לעזוב את הבתים שלהם כדי לחפש מקורות מחיה.
גם יצחק, שהיה רועה צאן, היה חייב למצוא מקום עם אוכל ומים. לכן, וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה. יצחק החליט ללכת לעיר גרר, כי הוא זכר שלאבא שלו היה הסכם שלום חזק עם המלך אבימלך. יצחק קיווה שבעל הברית הישן של משפחתו יעזור לו בימי הבצורת הקשים.
האמת היא שיצחק לא תכנן להישאר בגרר לתמיד. התוכנית האמיתית שלו הייתה לעבור דרך שם כדי לרדת למצרים, בדיוק כמו שאבא שלו עשה כשהיה רעב. אבל ה' עצר אותו. יצחק היה צדיק וקדוש כל כך, ממש כמו קורבן שלם שמוקדש לה', ולכן ה' אמר לו שאסור לו לצאת מחוץ לגבולות ארץ ישראל. דרך אגב, מעניין לדעת שכל המסע הזה של יצחק קרה עוד לפני שהתאומים יעקב ועשיו נולדו.