לאחר תקופה של נדודים, גירוש ומאבקים, ה' נגלה אל יצחק במטרה להעניק לו נחמה, ביטחון ואישור מחודש לברית. ההתגלות מתרחשת בַּלַּיְלָה הַהוּא, כלומר בלילה הראשון לאחר הגעתו של יצחק בחזרה לבאר שבע [ברכת אשר על התורה].
ה' פותח ומזדהה בשם אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ. אזכור זה מיועד להבטיח ליצחק הגנה אלוהית מיוחדת, ממש כשם שה' הגן על אברהם אביו [העמק דבר]. עם זאת, בניגוד להתגלויות לאברהם וליעקב שבהן מוזכר השם "ה' אלוהים", כאן מוזכר שם "אלוהים" בלבד, דבר המרמז על כך שיצחק עבר באותה עת ייסורים ודינים ללא התערבות של מידת הרחמים [קיצור בעל הטורים].
מוקד ההתגלות הוא בציווי ובהבטחה: אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיצחק היה שרוי בפחד עמוק ובתחושת תלישות בעקבות גירושו המשפיל על ידי אבימלך מלך פלשתים מתוך קנאה, והמריבות המרות עם רועי גרר על חפירת בארות המים. הוא חשש שמא אויביו יתאגדו כדי להכות אותו ואת בני ביתו, או לכל הפחות יגרשו אותו שוב ממקומו. פחד זה נבע גם מאופיו של יצחק; מכיוון שלא היה מורגל במריבות וקטטות, העוינות הפתאומית ערערה אותו מאוד [בכור שור]. יתרה מזאת, ההשפלה שחווה גרמה לו לחשוש שה' עזב אותו [אור החיים], והוא אף דאג שהסכסוכים הבלתי פוסקים יפגעו ברכושו ובנכסיו [ספורנו]. בהיבט אחר, יצחק גם חשש לפרסם את אמונתו ברבים מחשש לתגובת הסביבה [מלבי"ם]. על כן, ה' מרגיע אותו, מבטיח לו כי לא נטש אותו וכי אין לו ממה לחשוש.
לצד ההגנה, ה' מבטיח: וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ. יש המפרשים ברכה זו כתוספת של ממון והצלחה חומרית [ספורנו], אשר תוביל בסופו של דבר לכך שאויביו יבינו כי ה' עמו, ויבואו אליו בכבוד גדול – אפילו יותר מהכבוד שחלקו לאביו – כדי לבקש שלום [רמב"ן, רד"ק, הטור הארוך, ביאור יש"ר]. מנגד, ישנה גישה הרואה בכך ברכה רוחנית חדשה. לפי פירוש זה, הברכה אינה ריבוי פיזי או עושר (שהרי יצחק כבר היה עשיר, ועושרו הוא שהוביל לגירושו מלכתחילה), אלא הבטחה שזרעו שיעסוק בתורה יזכה לחן מיוחד בעיני אומות העולם, והשגחה פרטית זו תציל אותם בעתות צרה וגלות [העמק דבר].
כל השפע וההגנה הללו ניתנים ליצחק בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי. זכות זו עומדת ליצחק משום שאברהם ציית לכל ציוויי ה' במסירות של עבד [רד"ק], ומשום שקדושת האמונה שהפיץ אברהם בבאר שבע הכינה את המקום להשראת השכינה גם עבור בנו [מלבי"ם]. בנוסף, המילה "בעבור" מלמדת על טובה שנעשית למען אברהם עצמו; הנחת והטובה הגדולה ביותר לאברהם בעולם העליון היא לראות את צאצאיו יושבים בבאר שבע, לומדים ומפיצים את התורה שהוא עצמו עמל ללמד [העמק דבר].