רגע גילוי הסוד מוביל לעימות ישיר בין המלך לאב האומה, בו המלך חושף כי הוא מודע למערכת היחסים האמיתית בין בני הזוג ודורש הסבר להסתרה. בתגובה, מסביר יצחק כי פעל מתוך חרדה קיומית לחייו.
הפרשנים דנים תחילה בזהותו של המלך. מודגש כי לא מדובר באותו מלך מתקופת אברהם, שכן אילו היה זה הוא, לא היה שואל בתדהמה לפשר המעשה לאחר שכבר חווה אירוע זהה עם שרה. מכאן ש"אבימלך" אינו שם פרטי אלא תואר מלכותי כללי של מלכי הפלשתים, בדומה לתואר "פרעה" במצרים [רד"ק].
אבימלך פונה ליצחק וקובע אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא. קביעה זו לא נבעה מהודאה של יצחק, אלא מהסקת מסקנות של המלך שראה את יצחק מצחק עם רבקה, והבין שגבר אינו נוהג כך עם אחותו [רד"ק, שד"ל]. ביחס למילה אַךְ, קיימות שתי גישות עיקריות. הגישה הראשונה מפרשת את המילה במשמעות של "אבל" או "באמת", כלומר המלך מצהיר בביטחון מוחלט כי ברור לו שזו אשתו [רד"ק, ביאור יש"ר]. הגישה השנייה רואה במילה זו לשון מיעוט, שנועדה להדגיש שרבקה היא רק אשתו. גישה זו מציגה עימות עמוק יותר: בעוד אברהם יכול היה להצטדק ששרה היא גם אחותו מאביו, יצחק לא יכול היה לטעון טענה דומה על רבקה. לכן אבימלך מקשה עליו: הרי היא אך ורק אשתו, אם כן וְאֵיךְ אָמַרְתָּ שהיא אחותך, וכיצד העזת לרמות אותנו בטענה חסרת כל בסיס? [העמק דבר, פרדס יוסף, ביאור שטיינזלץ].
בתשובתו, מסתפק יצחק בתירוץ אחד בלבד ומסביר: כִּי אָמַרְתִּי (חשבתי) פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ, כלומר החשש שמא ירצחו אותו המקומיים כדי לקחת אותה [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. בניגוד לאברהם שהציג שלוש טענות שונות להגנתו, יצחק נותר רק עם טענת סכנת החיים, שכן הוא לא יכול היה לטעון שרבקה היא באמת אחותו, וגם לא יכול היה לטעון שהוא פועל כך באופן קבוע כאדם זר, משום שכבר שהה בארץ פלשתים זמן רב [מלבי"ם].
עם זאת, ניסוח החשש של יצחק מעיד על הבדל מהותי בינו לבין אברהם. אברהם האשים את אנשי המקום בחוסר יראת ה' וקבע בוודאות שיהרגו אותו. יצחק, לעומתו, מתבטא בלשון ספק ("פן אמות"), מתוך הבנה שהחברה הפלשתית בדורו הייתה מתוקנת יותר, וחששו היה רק ממקרה נקודתי שבו תתגבר תאוותו של אדם בודד, ולא מרצח מתוכנן וודאי של אנשי העיר [קונטרס חיבה יתירה].
מבחינה הלכתית ומוסרית עולה השאלה, מדוע יצחק העדיף לשקר ולא למסור את נפשו, הרי גילוי עריות הוא מן העבירות שעליהן נאמר ייהרג ואל יעבור. התשובה לכך היא שיצחק הבין שגם אם ייהרג, הדבר ממילא לא ימנע מהם לקחת את רבקה. מאחר שהעבירה לא הייתה נעשית על ידו, הוא בחר בדרך זו כדי להציל את חייו [ברכת אשר על התורה].