משלחת פלשתית רמת דרג מגיעה אל יצחק במטרה לכרות עמו ברית שלום. בדבריהם, הם מנמקים מדוע שינו את יחסם העוין כלפיו, ומציעים לחדש ולמסד את היחסים הדיפלומטיים בין הצדדים.
הכפילות במילים רָאוֹ רָאִינוּ מבטאת התבוננות עמוקה, ישוב הדעת והגעה למסקנה ברורה [העמק דבר]. הפרשנים מציעים מספר הסברים למהותה של ראייה זו: הגישה המרכזית היא שמדובר בהכרה היסטורית וכלכלית. הפלשתים מודים כי ראו את ההשגחה האלוהית מלווה את אברהם בעבר, וכעת הם רואים אותה ממשיכה ומלווה גם את יצחק [רש"י, מיני תרגומא]. מבחינה כלכלית, הם מבינים את טעותם: בתחילה חשבו שהצלחתו של יצחק באה על חשבון משאבי ארצם, אך כעת הבינו שכאשר שהה בגרר, הארץ כולה התברכה בזכותו, ומשעזב – פסקה הברכה. לכן, ברור להם כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ [מלבי"ם, חזקוני]. בנוסף, הם מכירים בכך שיצחק צמח מעבר למעמד של אדם פרטי רגיל [ביאור שטיינזלץ], וכי עושרו הוא מתנת שמים בזכות היותו צדיק בן צדיק [ביאור יש"ר].
הבקשה לכרות ברית נובעת מההכרה העמוקה בנוכחות ה' בחייו, ולא רק מתוך פחד מוחשי מפניו [ספורנו]. בעוד שיש הרואים בדבריהם חרטה כנה על שגירשו אותו [העמק דבר, ביאור יש"ר], אחרים סבורים כי מדובר בהתנצלות שקרית שנועדה לחפות על שנאתם הקודמת. יצחק, כאדם חכם, בחר לקבל את ההתנצלות כדי לשמור על השלום, למרות שידע את האמת שמאחוריה [הכתב והקבלה].
הפלשתים מבקשים תְּהִי נָא אָלָה, כלומר לכונן שבועה וברית [ביאור שטיינזלץ]. נשאלת השאלה: מדוע יש צורך בברית חדשה, הרי אברהם כבר נשבע לאבימלך ולזרעו? תשובה אחת היא שאבימלך ואנשיו הפרו את הברית הראשונה כשגזלו את הבארות וגירשו את יצחק, ולכן נדרש חידוש של ההסכם [חזקוני]. תשובה שנייה מצביעה על רצון לשדרג את ההסכם: בעוד שעם אברהם נכרתה רק שבועה, כעת הם מבקשים להוסיף קללה (אלה) על מי שיפר את ההסכם, כדי להבטיח שהשלום לא יופר שוב [העמק דבר].
בנוסף, קיים מניע משפטי לבקשה המחודשת: כל עוד יצחק ישב בגרר תחת שלטון אבימלך, שבועה מצידו הייתה עלולה להיחשב כשבועה תחת אונס, שאותה ניתן לבטל בלב. כעת, כשיצחק עומד ברשות עצמו מחוץ לטריטוריה שלהם, הם מבקשים לכרות את הברית נָא – עכשיו, כשהוא אדם חופשי, כדי שתהיה לשבועה תוקף משפטי מחייב ללא אפשרות התחמקות [אור החיים, הכתב והקבלה].
אריכות הלשון בפסוק בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ זוכה למספר התייחסויות. מבחינה תחבירית, זהו כפל לשון שנועד להבהיר את החלוקה לשני מחנות: אנחנו מצד אחד, ואתה מהצד השני [אבן עזרא, ביאור יש"ר]. מעבר לכך, פרשנים רבים מסבירים כי הכפילות מחברת בין העבר להווה: השבועה שהייתה קיימת בעבר מימי האבות, תתקיים גם עתה בהווה מול יצחק [רש"י, רשב"ם, גור אריה, מזרחי, שפתי חכמים].
גישה נוספת רואה באריכות הלשון ביטוי להרחבת מעגל המשתתפים בברית. בניגוד לברית עם אברהם שהייתה אישית מול המלך בלבד, הניסוח כעת כולל גם את שרי הפלשתים ואת העם. מכיוון שהם אלו שהחלו בהפרת הברית מתוך קנאה, כעת הם מוכנסים באופן רשמי להסכם השלום מול יצחק [העמק דבר, צרור המור, אור החיים]. לחלופין, הפלשתים פשוט מזמינים את יצחק להצטרף לברית האחים הפנימית שכבר קיימת ביניהם [מלבי"ם].
לבסוף, יש המזהים בניסוח זה פער דתי ורוחני: המילה "בינותינו" מתייחסת לשבועה שהפלשתים נשבעים באלילים שלהם כפי שהם רגילים, בעוד שההמשך "בינינו ובינך" מתייחס לכך שיצחק יישבע באלוהיו שלו, וכך יגשרו על הפער האמוני לצורך ההסכם הדיפלומטי [הטור הארוך, ריב"א, חזקוני].